אתה גבר או אישה?

למה אתה משרבב את השפתיים?
למה אתה מקווץ את העיניים? 
היכן נעלמו השיערות על החזה? איפה הטישרט שמתלבשת כה יפה? 
אתה מתארגן חצי שעה ושם נעל בובה, 
חשבתי לעצמי, אתה גבר או אישה? 
הסטיגמה נוראית ולכולם מותר הכל, 
אבל תהיתי, להחליף מנורה אתה יכול? 
אתה מסוגל לשאול אותי אם אני באה לפה הרבה
או שמא מאחורי המסך להמשיך להתחבא? 
אז תצטלם בחדר כושר מרים קילו או שניים 
ולא תפתח שרירים בעבודת כפיים. 
התקדמנו, זה נכון אבל למה אתה מקווץ את העיניים? למה אתה משרבב את השפתיים ? 
אל תפתח לי את הדלת, אל תזיז בשבילי את הכיסא, אבל אשמח שתהייה קצת פחות יפה. 
זהו לא טקסט שוביניסטי, כבודך - אישה, במקומך מונח, לכולם מותר הכל והתקדמנו זה נכון. 
אבל איפה הגברים??? אני צריכה להרכיב ארון. 
זהו לא טקסט פמיניסטי, כבודך - גבר, במקומו מונח, אבל לאיפה הכבוד הלך? 

אני יכולה לעשות הכל לבד, אתה יכול להתארגן עם פאן ביד, אבל אני עדיין אישה ואתה עדיין גבר, רק רציתי לעשות טיפונת סדר. 

זהו טקסט על פניו שיטחי, אך עמוק משנדמה, 
על מציאות חדשה בעולם עקום ומדומה.

-שיר הראל-