בעניין רגע קביעת המוות

מדובר בשאלה קריטית במדינת ישראל. זו שאלה אשר העסיקה אתיקנים, רופאים, משפטנים ורשויות ברחבי העולם בתקופה האחרונה: לפי ההלכה היהודית, האם אדם אשר עבר "מוות מוחי" [רופאים אינם אוהבים את המונח "מוות קליני"] וליבו עדיין פועם, האם הוא מוגדר כאדם חי ולכן אסור להוציא את ליבו, מכיוון שבפעולה זו אנחנו הורגים אותו, או שהוא מוגדר כמת, ולכן מותר להוציא את ליבו. בהלכה, יש דעות לכאן ולכאן, כאשר הרבנות הראשית לישראל פסקה בשנת תשמ"ה שהרגע הקובע הוא המוות המוחי. ההשלכות הן- ניתן לבצע הוצאת לב מהאדם אשר עבר מוות מוחי ולהשתיל את ליבו לאדם חי. במאמר הנוכחי הגבתי כאן על הניסוי שנערך לבדוק את הנקודה הזו השנויה במחלוקת כמפורט בגוף המאמר. המעיר הוא הרב עו"ד ד"ר מרדכי הלפרין, גינקולוג, מנהל מכון שלזינגר, יועץ שר הבריאות לענייני אתיקה ועוד.

לכ' העורך, הרב ד"ר הלפרין שליט"א, השלום והברכה/ הרב ראם צפרי, המכללה בירושלים, תכנית רמי"ם.

הנדון: בעניין ניסוי הכבשה לבדיקת "קביעת רגע המוות"

1] בנושא החשוב של קביעת רגע המוות יש שלש שיטות עיקריות:

א. הרגע הקובע הוא המוות המוחי. לפיכך, ניתן לבצע השתלת לב ממי שעבר מוות מוחי אבל ליבו עדיין פועם.[1] זו עמדת מועצת הרבנות הראשית לישראל בראשם של הרבנים הראשיים לישראל בזמנו, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו.[2]

ב. הרגע הקובע הוא המוות הלבבי. זו עמדת בעל הציץ אליעזר והרב ווזנר.[3]

ג. שיטה מורכבת- הרגש"ז.[4] ע"פ היצמדות לקריטריונים שונים בחז"ל, מוצאים שיש מות הלכתי אף כאשר הלב פועם.[5] לפיכך, כאשר הותז ראשו יהיה אפשר לקחת את ליבו הפועם, ברם צריך שיהיה מוות של כל המוח. הגרש"ז התקשה לקבל את הגדרת המוות כמוות של גזע המוח, מכיוון שהייתה עדות של רופאים שגם במקרה שהאם מתה מוות מוחי, היא ילדה תינוק בריא אח"כ. לפי הגמ' בערכין דף ז. ברור שהיא לא מתה הלכתית, היות והגמ' קובעת שם שהעובר מת לפני האם, וא"כ עצם העובדה שנולד וולד בריא, מוכיח שהאם לא מתה הלכתית.

הועלתה סברא שאכן המוות המוחי הוא המוות ההלכתי, ואילו הסיבה שהעובר נולד בריא היא בזכות המיכשור הקיים למרות שהאמא מתה הלכתית. כאן הגרש"ז הציע את הניסוי עם הכבשה בהיריון כאשר בניסוי השני ראשה נכרת מיד ואעפ"כ אחרי 25 דקות נולד עובר בריא שהשתלב בעדר. א"כ רואים שבזכות המיכשור ניתן ליילד גם כאשר האם עברה מוות מוחלט. לאור זאת, הגרש"ז הסכים לקביעת המוות המוחי כרגע הקובע עניין עמדתו הסופית במקורות לעיל.

2] מתעוררת תמיהה גדולה על כ' הגרש"ז: הרי בהותז ראשה אין לך "נהרגה" גדול מזה [כלומר, שמדובר במוות לא טבעי], ובזה כבר מפורש שם בגמ' שכאשר היא נהרגה, אז היא מתה לפני העובר.[6] א"כ אין שום הוכחה שזה בזכות המיכשור, אלא הוא עיקרון ידוע שכבר מפורש באותה הסוגייה!!!

בנוסף לכך, אין ללמוד ממקרה זה למקרה של מיתה טבעית של האם כאשר העובר מצליח לצאת חי ובריא אחרי מיתת האם, שהרי אין הוכחה מהמיכשור כפי שהיה באירוע הכבשה המדובר, שהרי בנהרגה, העובר חי מכיוון שהאם נהרגה ולא מתה, וכפי שמפורש בגמ'.

3] התמיהה הגדולה ביותר היא כיצד במשך 25 ושנה לא זכינו לשמוע או לראות את השאלה הנדונה. ואמנם, אחרי חיפוש, זכיתי למצא את ההערה הנ"ל בדברי מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל[7], וא"כ זו "תורה שיש לה בית אב". וראה בהארה על דברי הרב שפירא.[8]

[1] עובדה שמאפשרת השתלה של הלב הפועם באדם אחר.

[2] ע"פ הלפרין, הרב ד"ר מרדכי, גילוי דעת-תורה בענין מיתת המוח, אסיא, כרך י', עמ' 331-339.

שטינברג, הרב פרופ' אברהם, גילוי דעת-תורה בענין מיתת המוח, אסיא, כרך י', עמ' 277-288, וכן אסיא נג-נד, עמ' 5-16, 1994 . וראה עוד בתגובתו של הגר"א שפירא לגבי שאלת הוזזת הגוסס לעניין קירוב מיתתו [שפירא, הרב אברהם אלקנה, קביעת מות מוח ע"פ ההלכה, אסיא נג-נד, עמ' 17-20.

[3] הרב ד"ר הלפרין, שם.

[4] הרב ד"ר הלפרין, שם.

[5] משנה באהלות פ"א, מ"ו.

[6] תלמוד בבלי מסכת ערכין דף ז עמוד א: למימרא, דהיא קדמה ומתה ברישא, והא קיימא לן דוולד מיית ברישא! דתנן: תינוק בן יומו נוחל ומנחיל, ואמר רב ששת: נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, דווקא בן יום אחד, אבל עובר לא, דהוא מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב! הני מילי לגבי מיתה, איידי דוולד זוטרא חיותיה, עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין, אבל נהרגה - היא מתה ברישא. והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי! מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת.

[7] שפירא, אברהם אלקנה כהנא, קביעת מות מוחי על פי ההלכה, חוברת אסיא, נג'-נד, עמ' 19-20.

[8] ואמנם, המהלך שהצענו הוא ישירות מהגמ' בערכין. הגר"א שפירא לא הביא את הגמ' עצמה, אלא את איזכור התוס' בחולין לח וכן ע"פ הרא"ש המובא בשיטמ"ק בערכין ז. שם. ולפלא על ציטוט ראשונים ולא מהסוגיה המפורשת? ונ"ל שהרב רוצה להביא ראיה מפורשת לגבי הותז ראשה, שהוא הנדון שלנו, ונשחטה הרי היא דומה מאוד ל"הותז ראשה", ולכן הרב העדיף להביא את דברי הראשונים אשר מתייחסים לקושיא מנשחטה האם ולא מדין "נהרגה" כללי אשר מפורש בש"ס.

מצ"ב בקישור אל המאמר כפי שהוא פורסם באתר מכון שליזנגר ובכתב העת להלכה ולרפואה אסיא:

https://www.medethics.org.il/article/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA-%D7%96%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%9E%D7%AA/

ת' כניסה: 21 ליולי 2020