מעמד הפנאי כראי לחברה המודרנית

מבוא:

העיצוב התעשייתי כיום נתפס כתחום אומנותי ופונקציונאלי, המשרת את צרכי הלקוח, השוק, האופנה והיצרן. בעל מוצרים יכול להתהדר בחפצים פונקציונאליים כגון שולחן, כסא, אפילו מסחטת מיץ, באותה מידה שיאסוף ציורים וחפצי אומנות. מצב זה מתקיים רק במאה וחצי האחרונות, לאחר פיתוח תחום העיצוב התעשייתי, התלוי כמובן בהתפתחות התעשייה בכלל ובמהפכה התעשייתית בפרט.

בחלקה הראשון של העבודה ארחיב על המעמדות השונים בחברה הקדם תעשייתית ועל מבנה החברה בתקופה זו.

על מנת להבין לעומק את התפתחות המעמד הנמוך, ארחיב בחלקה השני של העבודה  על המהפכה התעשייתית והשפעתה על החברה באנגליה, כדוגמא.

ולבסוף, בחלקה השלישי של העבודה אעמוד על השפעת המהפכה התעשייתית על מעמד הפנאי בחברה המודרנית.

בעבודה עצמה התבססתי על המאמר The theory of the leisure class  של ובלן, הסוקר את תרבות הפנאי וצריכת הפנאי לאורך תקופות שונות בהיסטוריה, החל בחברה אגרארית אריסטוקרטית וכלה בחברה פוסט תעשייתית של תקופתו בסוף המאה ה-19.

על פי המאמר[1], רכישת מוצרי צריכה היא דרך להשגת מוניטין אצל בעלי האמצעים. משום שצבירת רכוש פרטית אינה נראית כלפי חוץ בהכרח, בעל ההון משתמש באמצעים של אירוח, בידור והענקת מתנות על מנת להפגין את עושרו. עריכת נשף, לדוגמא, משרתת היטב את המטרה להפגין כוח וממון. המתארח חווה את עושרו של המארח דרך אמצעי הבידור הוא למעשה צורך את עושרו של המארח, שבעצמו אינו מסוגל לנצל את משאביו במלואם. לאירועים אלו השפעה כלכלית רבה.
 

מעמד הפנאי מתפתח עם צבירת ההון במבנה המעמד ובתפקודו וכאן נוצרת הפרדה בתוך המעמד. ההפרדה מתבססת על דירוג, המתגבר עם ירושת ממון ומעמד. במאה ה- 18 לדוגמא,בעלות של אדמות הייתה הצורה הרווחת ביותר של עושר בצפון אמריקה.[2]

בירושה זו מועבר גם מעמד הפנאי המחייב- השתתפות מחייבת באירועים התואמים למעמד היורש. לעיתים יתכן כי החיוב להתנהגות הפנאי יועבר ללא האמצעים הכספיים לתמוך באורח חיים שכזה. אלו האחרונים נאלצים להצמיד את עצמם לאנשי מעמד הפנאי מהדרג העליון, על מנת שאלו יוכלו לתמוך בהם כלכלית. למעשה הם נהפכים למעין אנשי חצר או אפילו משרתים, התלויים לחלוטין בעושרו של פטרונם.

בני מעמד פנאי נמוך זה הינם למעשה צרכני משנה. יתכן כי גם לאורך חייהם יצטרפו אליהם אישה, ילדים ומשרתים כצרכני משנה נוספים התלויים בפטרון. מדרג זה של צרכני משנה יהיה מקושר בצורה ישירה לפטרון. זוהי השקעה כדאית מצדו, משום שככל שיותר אנשים תלויים בו ונוכחים באירועים שהוא עורך, כך הוא מחצין יותר את עושרו ומחזק את המוניטין שלו. החצנה זו שואבת גם מכך שהתלויים בפטרון מתגוררים בקרבתו ועל כן ברור לגלוי לכל מי תומך בהם.

ככל שמעמד הנתמכים בפטרון גדל, נוצר צורך לשייכם לתומך מסוים. כאן נכנסים לתמונה מדים ותגים.  לבישת מדים מצביעה על רמת תלות גבוהה ויכולה אף להעיד על שירות האחר.

את לובשי המדים ניתן לחלק לשתי קטגוריות: החופשיים והמשרתים או האצילים והבזויים. את המטלות שהם מבצעים ניתן לחלק באותה צורה, כאשר מתייחסים לשירות שיש לבצע כנאצל או בזוי. השירותים האציליים כוללים ממשל, ציד, טיפול בכלי נשק- כל תחום הנחשב כתוקפני. מאידך, כל שירות הנכלל בתחום התעשייתי נחשב בזוי- מלאכת יד ועבודה יצרנית אחרת, שירותים ידניים וכדומה. אולם, שירות בזוי המתבצע עבור אדם בעל מעמד גבוה מאוד יכול להיחשב אצילי, כמו למשל מטפל בכלבי המלך. כמו כן, משום שכלבים הינם שותפים בציד, שזו פעולה תוקפנית, התפקיד יכול להיחשב אצילי משום קישורי הישיר לפעילות אצילית, על אך שהתפקיד עצמו בזוי.

המהפכה התעשייתית הביאה לשינוי במבנה החברה ובמעמד הנמוך בה באופן ישיר. זהו פרק זמן בתולדות המדינה בו היא עוברת מחברה אגרארית לחברה תעשייתית. המהפכה הראשונה החלה בסביבות 1750 באנגליה והמשיכה עוד עשרות שנים. היא שינתה למעשה את כל מבנה החברה באנגליה עליו נבסס את הדוגמא לשינוי במעמד המשרתים/ פועלים.

לפני המהפכה התעשייתית, אנגליה הייתה אחת המדינות החזקות בעולם ועם זאת לא היו בה מפעלים. הייתה בה רק עיר גדולה אחת- לונדון. היה בה חוסר שוויון חברתי גדול. רוב האדמות היו בבעלות אריסטוקרטים, שקיבלו את מעמדם מתוקף ירושה. בו בזמן התקיים מעמד נמוך, ללא בעלות על קרקע או בית, גוועו ברעב והיו בעלי תוחלת חיים קצרה. חלקם היו אף משלמים מיסים לבעלי הקרקעות.

באמצע המאה ה-18, הביקוש לכלי עבודה מברזל הביא לתחרות גדולה בין יצרנים, אשר חיפשו דרכי ייצור יעילות יותר, אשר לא יעלו את מחיר המוצר הסופי. דוגמא היסטורית מהתקופה שלפני המהפכה התעשייתית למוצר שכזה הוא קמח. הדרך העתיקה והמסורתית לטחינת קמח על ידי גריסת גרעיני החיטה בין שתי אבנים בצורה ידנית, צרכה מאמץ ושעות עבודה רבות. אז גילו כי ניתן לרתום את כוח הרוח על מנת להפעיל טחנה שתטחן את הקמח עבור האדם. באותה צורה הבינו גם שניתן להשתמש בכוח המים כדי לסובב גלגל שיטחן קמח.

בעקבות הדרישה הגוברת למוצרים באמצע המאה ה-18, התחילו להשתמש באותה שיטה של מים המזיזים גלגלים בייצור מוצרים.

יצירת בדים בעבר הצריך שימוש בנול לטוויית חוטים ולאחר מכן אריגה ביד. אמצעי ייצור אלו מסתמכים לחלוטין על אנרגיה אנושית להפעילו. מכונות חדשות, שהופעלו על רוח ומים יצרו מהפכה ממשית בצורת ייצור בדים.המכונה הראשונה שנוצרה, עשתה את עבודתם של 16 אנשים במקביל. זמן קצר לאחר מכן המציאו מכונות יותר מתוחכמות שהחליפו אלפי עובדים. פיתוח זה מחק לחלוטין את ייצור הבד הידני. מהירות הטוויה והאריגה עלו בהרבה על מהירות האדם[3].

בנייני תעשיה גדולים החלו להיווצר על גדות נהרות על מנת להגן על המכונות והעובדים. עם יצירת המפעלים, דרך החיים של אנשים החלה להשתנות. אנשים שעד כה עבדו במלאכת יד בביתם, היו צריכים להתחיל להגיע אל מקום העבודה שלהם. עובדה זו שינתה את פני החברה האנגלית. חקלאים עניים, טווים ואורגים מובטלים החלו להגר מהכפרים אל מרכזי התעשייה החדשים כדוגמת מנצ'סטר, בחיפוש אחר עבודה קבועה.

הייצור התעשייתי הביא לריחוק חדש בין בעל המפעל ועובדיו. על אף ששעות העבודה נותרו דומות לאלו שהכירו העובדים מהעבודה הביתית, 12-14 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, עבודת המפעל הייתה מעייפת יותר. דרישות הייצור גבוהות והעבודה מונוטונית ומייגעת. תנאי העבודה עצמם היו ירודים בהשוואה לעבודה בבית.

על אף שמעמד העובדים לא חלק בתחילה את העושר שיצרה המהפכה התעשייתית, מעמד הביניים והמעמד הגבוה שגשגו. הייתה כאן העברה של הכוח מידי האריסטוקרטים בעלי האדמות לקפיטליסטים בעלי המפעלים. אחד המבקרים החברתיים של אותה תקופה ששאף להטיב עם מעמד הפועלים החדש היה צ'רלס דיקנס. קרל מרקס גם הוא כתב את המניפסט הקומוניסטי על רקע אותה תקופה.

באותו זמן, מפעלים רבים עברו משימוש במים לשימוש בפחם כמקור אנרגיה. הבעיה בשימוש במקורות כוח של מים ורוח הוא שהם יכולים להיות בלתי אמינים. מסיבה זו, ההמצאה החדשה של מנוע הקיטור הייתה שימושית מאוד במפעלים. השימוש בפחם גם פתר את הצורך לבנות את המפעלים בקרבת נהרות. הפחם שימש מאוחר יותר לא רק לקיטור אלא גם לייצור מתכת ולחימום ביתי.

לפני השיפור באמצעי התחבורה, מפעלים נבנו בקרב מקורות ברזל ופחם. לאזורים אלו של מכרות ומפעלים נהרו עובדים והם נהפכו לערים תעשייתיות. ערים אלו הפכו מזוהמות במהרה על ידי עשן הפחם, שפוכת המפעלים, הצפיפות והביוב.

עם זמן, החלו להשתפר התנאים הסוציאליים של העובדים: מגורי עובדים השתפרו, חוקים האוסרים על הקמת איגודים מקצועיים הוסרו ועבודת ילדים הוצאה מחץ לחוק. עם הזמן, גם מצבם הכלכלי של מעמד הפועלים השתפר והיה להם מעט כסף להוציא מעבר לצרכים הבסיסיים[4].

עם מיגור תופעת העבדות, מספר הנתמכים בפטרונים יורד באופן כללי. יתכן שישנם עדיין אנשים המספקים שירותים מהמעלה האצילית. למעשה רמות השירות השונות מתמזגות.

הנתמך הראשוני, אליו הועברו סמכויות אציליות במקור היא האישה בתא המשפחתי. כשהמעמד גבוה ישנם מספר רב של נותני שירות מתחת לאישה, אך ככל שיורדים בסולם הכלכלי יורדים במספר הנתמכים נותני השירות. התפקידים שבים ומתרכזים אצל האישה. בתרבות המערבית ניתן לראות קיום מצב זה במעמד הבינוני- נמוך[5].

במעמד זה ל"ראש הבית" אין זמן פנאי. מכורח הנסיבות זמן זה נשמט. ראש הבית עסוק בפרנסת הבית, על ידי תעסוקה בתחום התעשייה בדרך כלל.  אשת הבית עדיין מבצעת מטלות של צרכנות משנית של פנאי בשם משק הבית ובעליו. מדרג צריכה ושירותים זה נותר כיום משום שהוא מקובל בחברה, הדורשת את קיום סדר זה. מקובל לראות גבר המשקיע את כל כולו בעבודה על מנת שיוכל לאפשר את צריכת הפנאי המשנית.

צריכת הפנאי המעשית מתבצעת על ידי האישה בפועל אינה מתבטאת הצורה של חוסר מעש[6]. הפנאי מתבטא כעבודות בית או חובות חברתיות שמטרתן הוכחה כי אינה עוסקת בעבודה יצרנית. מטלות האישה הקשורות לתחזוקת הבית מוערכות על ידי הגבר מתוך נורמות חברתיות, אך הינן למעשה מאמץ מבוזבז. זהו הביטוי לזמן הפנאי- מלאכות לא תועלתיות.

מוצרי הצריכה בבית מהווים צריכה ראוותנית וכן את מעמד הפנאי שיש לעקרת הבית. גם במעמדות נמוכים יותר, בהם אין אמצעים לקיום זמן פנאי, עדיין מקובל כי האישה תעסוק בצריכה ראוותנית כדי לחזק את מוניטין משק הבית וראשו.

כגלגול מודרני של מוסד ארכאי, האישה, שהייתה בעבר עובדת בפרך ומוגדרת כרכושו של הגבר, נהפכה לצורכת הטקסית של תוצרת הגבר. היא עדיין נשארת ללא ספק רכושו במובן התיאורטי, משום שצריכת הפנאי התלויה באחר הינה סימן מובהק למשרת שאינו חופשי.[7]

עם השנים, עבודות הייצור נפתחו גם עבור נשים, בעיקר בתקופת מלחמות העולם, בהן הגברים שירתו בחזית והנשים נאלצו לצאת לעבודה. עם השנים, מקום הנשים בשוק העבודה גדל ותפס נתח רציני יותר. שינויים אלו, על אף שהתקיימו לאחר התקופה בה אנו עוסקים, הביאו למהפך במעמד האישה בתוך המשפחה ובחברה בכלל. מעמד הביניים של ימינו שונה בתכלית מזה של תחילת במאה ה-20. הגדרות שעות עבודה ושעות פנאי השתנו לחלוטין במאה האחרונה ועמן השתנה גם כוחו הכלכלי של מעמד הביניים. כיום, מעמד הביניים הרחב הוא המניע את הכלכלה העולמית והוא הצרכן הגדול ביותר של מוצרי צריכה כמו גם של פנאי.

סיכום:

הפגנת מעמד על ידי צריכה היא לא תופעה חדשה. למעשה, היא קיימת כמעט משחר ההיסטוריה. אם בעבר היה האדם צריך להיות בעל קרקע מטעמי ירושה ובעל משרתים רבים, כיום, הפגנת העושר מתבטאת בצריכה של מוצרים חומריים.

השינוי הגדול שהביאה המהפכה התעשייתית עבור המעמד הנמוך ופיתוח מעמד ביניים, הביא ליצירת כוח צרכני עצום, אשר ביטא את עושרו החדש באמצעות צריכה.

צבירת הון מוחשי, אם כן, אינה תאבת בצע גרידא, אלא אמצעי להבחנה בתהליכים היסטוריים ששינו את פני העולם והחברה בתקופה קצרה של שתי מאות.

 

 

1.Bernhard E. Burdek , Design: The History, Theory and Practice of Product Design, Publishers for Architecture, 2005

2.Walker, John A, Design history and the history of design, fourth edition, Esher, UK: Institute of Artology, 1989

3.Norm Bolotin, Christine Laing‏, The World's Columbian Exposition: the Chicago World's Fair of 1893, university of Illinoise press, 2002

4.אשטון, תומס ס., המהפכה התעשיתית 1760-1830, מאנגלית שלמה גונן ; עריכה דליה לחמן, תל-אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ב 1982

5.Cipolla, Carlo M., The Industrial Revolution, London : Collins, c1973

6.Veblen Thorstein, The theory of the leisure class, history reader, edited by Grace Lees- Maffei and Rebecca Houze, 1889

7.John H. Langbein, THE TWENTIETH-CENTURY REVOLUTION IN FAMILY WEALTH TRANSMISSION, HeinOnline -- 86 Mich. L. Rev. 724 1987-1988

8.C. SHAMMAS, M. SALMON & M. DAHLIN, INHERITANCE IN AMERICA FROM COLONIAL TIMES TO THE PRESENT (1987)

1. The Industrial Revolution, Political Transition, and the Subsequent Decline in Inequality in 19th-Century Britain, Explorations in Economic History, Volume 36, Issue 2, April 1999, Pages 109-12

10.Consumer Culture Theory (CCT): Twenty Years of Research http://ideas.repec.org/a/ucp/jconrs/v31y2005i4p868-882.html

11.Slater, Don. Consumer culture and modernity, (Polity Press, 1997) http://chin.nju.edu.cn/zwx/zhouxian/shijue/chapter4/8.doc

12.http://www.industrialdesignhistory.com/