סיפור לשבת

יש הבדל תהומי בין עצב או באסה למסכנות. זה בחירה להיות מסכן, זו תודעה של ״אכלו לי שתו לי לקחו לי״ התמסכנות היא קורבנות. עצב זה דבר טוב כי הוא מדבר על השלמה, על החמצה על משמעות. זה אחד מסל התחושות שאתה רוצה להרגיש. האחד שהלבשתי בו סתירה לפנים למישהו האמת שזה הסיפור שהלל הכי אוהב לספר. לקראת סוף יולי האחרון הגעתי לשירגאו, לקח לי בערך ארבעה ימים להכנס לקצב. לטייל בן 27 עם סביבה ישראלית יחסית צעירה זה נקודת מפגש מעניינת וככה מצאתי את עצמי יושב כמעט כל ערב בבר בו רוב ישראלי מוחץ. באחת הפעמים הלל חזר לשולחן עצבני. ישבנו הלל נדב נטע ואני. כשהלל הלך לקנות שתיה מהבר הגיע לידו איזה ישראלי ובברוטליות ובחוצפה התחיל לנפנף בשטר כדי להזמין שתיה ולעקוף את כולם- ״זוז זוז רגע״ אמר בזלזול. הלל שפנה אליו בכבוד ולקח את השתיה שלו לשולחן חזר ומתאר שה״ילד״ הזה בא לו ברע כבר שבוע עם כל תחושת ה״אני מלך האי״ שהוא מסתובב איתה, נדב סיפר שגם לו היה כמה חיכוכים איתו ואז גם נטע, מסתבר שהילד הזה עולה פה על העצבים לרוב הישראלים במין חוצפה בלתי נסבלת ותחושת בעלות. מפה זה כבר הדרדר ל״בוא נילך לתת לו מכות״ שהלל הציע. הסתכלתי על הלל חייכתי והמשכנו את הערב בלי ללכת מכות כמובן. חצי שעה אחרי זה ראיתי חבר מתיישב בשולחן עם הילד וקמתי להגיד שלום, מוצא עצמי יושב איתו פנים מול פנים. הלל שהלך לשחק סנוקר הרגיש שבגדתי בו. ראיתי שהילד נסער קצת והחבר המשותף ישר הציע לו לשתף ולדבר איתי שאולי אצליח לעשות קצת סדר. אחרי ששאלתי מה יש, הוא פתח במונולוג: ״האמת שוואלה חרא. אני בטיול של החיים שלי הכי נהנה בעולם, מחר אני עוזב וזה משגע אותי.״ אמרתי לו ״אבל תראה איזה יופי שככה התחברת וחווית, תשמח על מה שהיה לך, איזה כיף זה לסיים טיול בתחושה כזו.״ הוא המשיך ואמר ״אני פה כבר חודש בכיף של החיים שלי ומחר חוזר לארץ. גם כן בארץ המסריחה הזו. איזה זין כוסעמק.״ הסתכלתי עליו בפרצוף מופתע וקצת עצבני. הלל בדיוק התיישב בשולחן שלנו. והוא ממשיך ״וכאן הרגשתי מלך, כוכב. היה לי מדהים ואני לא רוצה לחזור אבל אני חייב, הכרתי אנשים אני מרגיש פה הכי טוב שיש. איזה באסה, איזה חרא. מה אני אעשה עכשיו. שונא את זה ואת המדינה המזדיינת שלנו״ איך שהוא סיים את המשפט בלי לחשוב יותר מדי נתתי לו סתירה לפנים. בהלם ובלחש הוא שאל ״אתה הבאת לי סתירה עכשיו ? מה ? אני בהלם״ והתחיל לחייך. כאילו זומם לקפוץ עליי מכות. ״עכשיו תקשיב לי טוב״ אמרתי לו. ״מותר לך להיות עצוב. מותר לך להיות כועס. קח את כל התחושות האלה ועוף על החוויה שלך - זה רק אומר כמה הרגשת וכמה היה לך טוב וזה יהיה מגדלור לחוויות עתידיות ! אבל אל תתמסכן. להתמסכן זה קורבנות. אל תהיה קורבן. תהיה עצוב - זה חלק מסל התחושות שאתה רוצה להרגיש בטיול. זה מדהים החיבור הזה. זה מראה על השלמה ועל עומק החוויה.״ עדיין בשוק הוא מלמל ״אתה הבאת לי סתירה עכשיו ? הוא הביא לי סתירה ?״ ״כן הבאתי לך סתירה אתה רוצה עוד אחת ? ניראה שאתה צריך איזה איפוס. זו לא סתירה זה חינוך.״ זרקתי מבט להלל. חיוך של אושר מרוח על פניו. הסתכלתי לילד בעיניים ואמרתי לו שאני אוהב אותו ושאני שמח בשבילו. חזרתי על המשפטים שאמרתי שוב. הוא חייך ונפקחו לו העיניים. המשכנו לפטפט על זה, מתוך עומק התחושות שלו ולא מתוך המסכנות שהוא חווה. בסוף השיחה הוא קם הביא לי חיבוק. ואז הוסיף ״תביא תביא עוד סתירה.״ בהלם, הבאתי לו עוד אחת. הלל נדב נטע ואני עזבנו את השולחן שלהם, חיבקתי את הלל ואמרתי ״ככה אני הולך מכות, רצית קיבלת״.