והרי תוכנית החיסונים

והרי תוכנית החיסונים:

את החיסון הראשון, כנגד צהבת מסוג B, מקבל עוללנו כבר בתינוקייה של בית החולים, ממש לאחר הלידה.

לאחר כחודש, הוא מקבל את המנה השנייה של אותו החיסון, בתחנת טיפת חלב.

בגיל חודשיים מגיע תורה של ה"מחומשת": חיסון כנגד דיפטריה, טטנוס, שעלת, דלקת קרום המוח ושיתוק ילדים (כולם מומתים, ראו מסגרת). באותה הזדמנות הוא מקבל גם את המנה הראשונה של חיסון הפרבנר, המיועד לחסן אותו כנגד דלקות אוזניים, דלקות ריאות ודלקת קרום המוח הנגרמות על ידי חיידק הפנאומוקוק.

בין גיל 6 ל- 8 שבועות יכולות אותן אימהות המעוניינות בכך לתת לתינוקותיהן של החיסון כנגד וירוס הרוטה (המופיע תחת השם המסחרי "רוטה-טק" או רוטה-ריקס"), שאינו כלול, לעת עתה, בסל הבריאות. חודשיים מאוחר יותר יקבל הקטן את המנה השנייה של החיסון, ולאחר חודשיים נוספים – את המנה השלישית.

עם הגיעו לגיל 4 חודשים יקבל הפיצי את המנה השנייה של הזריקה המחומשת, וגם את המנה השנייה של הפרבנר.

בגיל 6 חודשים יקבל את המנה השלישית של החיסון כנגד צהבת מסוג B, ואת המנה השלישית של המחומשת.

לכבוד יום ההולדת הראשון שלו, בגיל 12 חודש, יוזמן הנסיך לתחנת טיפת חלב ויקבל באופן חגיגי את החיסון המיועד למגר את האדמת, החצבת והחזרת. אם עדיין לא חלה באבעבועות הרוח, הוא יקבל באותה הזדמנות את החיסון כנגד מחלה זו. ואם, מסיבה כלשהי, לא נוח לו או לאמא לקבל את שני החיסונים בהזדמנות חגיגית אחת, ניתן בהחלט לפצל אותם לפעמיים – אחת לאדמת, חצבת וחזרת, והשנייה לאבעבועות הרוח.

גיל שנה הוא גיל עתיר בחיסונים: לבד משני אלה הנ"ל, יקבל עוללנו גם את המנה הרביעית של הזריקה המחומשת, ואת המנה השלישית של הפרבנר.

בפגישה הבאה שלו עם האחות, בגיל 18 חודש, יקבל התינוק שהיה לפעוט את המנה הראשונה של החיסון כנגד צהבת מסוג A, ו- 6 עד 12 חודשים מאוחר יגיע תור המנה השנייה של אותו החיסון.

"המטרה שלנו", מציגה יהודית זליג את היעד הסופי, "היא שהפעוט יגיע למערכת החינוך כאשר החלק העיקרי של החיסונים כבר מאחריו. במוסדות החינוך נפגש הילד עם ילדים מרקעים שונים, ואי אפשר לדעת באיזו מחלה הוא עלול להידבק. הוא משחק, נפצע – וחשוב שיהיה מכוסה מבחינת כל המחלות שהוא עלול לפגוש בדרכו.

"במהלך שנות לימודיו בבית הספר עוד יקבל הילד חיסונים בודדים, המיועדים לגיל הילדות, אולם את התוכנית של גיל הינקות יש להשלים בעיתה ובזמנה. התינוקות הרכים, הרגישים למחלות, עלולים לבוא במגע עם חולים במחלות כמו דיפטריה או שעלת, העלולות להיות קטלניות ממש, ומתפרצות מדי פעם, כפי שהתפרצו השעלת או החצבת, על ידי אוכלוסיות שלא חוסנו.

"האופן למגר את המחלות הוא על ידי חיסון של האוכלוסייה כולה", מדגישה זליג. "כפי שמוגרה מחלת האבעבועות השחורות, שכיום אין כבר צורך לחסן כנגדה. חשוב שאמא תכיר בגודל האחריות המונחת בידיה, ותפנים את העובדה שבריאותו של ילדה, ובריאות הסובבים אותו, תלויה במידה רבה באופן בו היא נושאת באחריותה."

 

דע את האויב

אם יש במידע מתומצת אודות כל אחת מהמחלות נגדן מתחסן מחמל נפשנו בכדי להעלות את המוטיבציה של אמא לערוך את החיסונים בעיתם ובזמנם, והיה זה שכר השורות הבאות:

צהבת מסוג A:

מחלה הנגרמת על-ידי נגיף התוקף את הכבד. המחלה, המועברת במזון ובמים מזוהמים ומאדם לאדם, מתבטאת בחום, חוסר תאבון, בחילה, הקאה והצהבה של העור ושל לובן העין. המחלה עלולה לגרום להרס מוחלט של הכבד ולמוות.

צהבת מסוג B:

מחלה נגיפית החודרת לגוף באירועים כמו ניתוחים או תאונות, פוגעת קודם כל בכבד, ועלולה לגרום גם לפגיעה במפרקים. תחלואה לאורך זמן המחלה, ללא טיפול רפואי הולם, עלולה להוביל למחלה ממארת בכבד. הווירוס הגורם לתחלואה בצהבת מסוג Bמועבר דרך הדם, ובמקרה בו האם היא נשאית שלו, עלול התינוק להידבק במחלה הקשה והמסוכנת זו. אם שחלתה בעבר בצהבת מסוג Bהיא נשאית של הווירוס, אבל גם אישה שעדיין לא חלתה בו עלולה לשאת את הווירוס מבלי להיות חולה. במקום לערוך בדיקת דם לנשאות לכל הנשים לפני לידה, הליך יקר מאוד, הוחלט לחסן את כל התינוקות כנגד המחלה, ולהוריד דאגה מלב אימותיהם.

דיפטריה:

מחלה חיידקית הפוגעת בשקדים וגורמת לנפיחות חמורה כל כך, עד שהיא גורמת לחנק. מן השקדים עלולה המחלה לחדור אל הלב, וזהו, למעשה, החלק הקטלני שלה. המחלה הזו אינה קיימת בארץ כבר שנים רבות, אולם בארצות אחרות, דוגמת רוסיה, למשל, היא עדיין פעילה.

טטנוס (צפדת בעברית):

מחלה חיידקית. ההדבקה הקלאסית היא על ידי פצעים מזוהמים, או על ידי נשיכות של בעלי חיים. בעולם המערבי חוששים להידבקות בטטנוס בעיקר כאשר חתך על פני הגוף מזדהם באדמה מלוכלכת. מחלת הטטנוס גורמת להתכווצויות שרירים קשות, עד כדי חנק, ולכן מוגדרת כמחלה מסכנת חיים.

שעלת:

חיידק השעלת גורם למחלה ארוכה מאוד המתבטאת בשיעול קשה ביותר. השיעול הכבד עלול לגרום לחנק, ועוצמתו הגבוהה גורמת לשטפי דם קשים בגוף, ואף במוח. המחלה עלולה להימשך חודשים ארוכים, והטיפול האנטיביוטי מועיל רק במקרה שהאבחון נעשה בשלב מוקדם מאוד של המחלה.

דלקת קרום המוח:

עד שנות התשעים של המאה הקודמת היה חיידק ההמופילוס אינפלואנזה הגורם העיקרי לדלקות קרום המוח, לזיהומי דם ולזיהומי מפרקים אצל ילדים קטנים. מחלות אלו הביאו, לא אחת, לתמותה, אולם מאז הותחל במתן החיסון נגד החיידק, הוא נעלם כמעט לחלוטין.

שיתוק הילדים (פוליו בלעז):

"מחלה הנגרמת על ידי נגיף (וירוס), וגורמת לשיתוק בגפיים. בשלבים הראשונים של המחלה עלול להופיע גם שיתוק בשרירי הנשימה, המביא לידי חנק. בשנות החמישים של המאה הקודמת השתוללה בעולם מגפת פוליו, ובשנות השמונים ארעה התפרצות חוזרת, קטנה ההרבה יותר של המחלה. תוכנית העל שמה לה למטרה להכחיד את הנגיף לחלוטין על ידי השימוש בחיסון.

פנאומוקוק:

אחרי הכחדת חיידק ההמופילוס אינפלואנזה, תפס את מקומו חיידק הפנאומוקוק, חיידק מצוי מאוד ואלים מאוד, הגורם לדלקת קרום המוח, לדלקת ריאות, ולזיהומים בדם, בלב ובגפיים. הפנאומוקוק הוא הגורם העיקרי לדלקות האוזניים של התינוקות והפעוטות, והחיסון שמקבלים התינוקות יעיל כנגד שבעה מזני החיידק.

אדמת:

מחלה ויראלית (נגיפית) המלווה בפריחה. האדמת אינה מחלה קשה בפני עצמה, אולם נשים החולות בה בתקופה שלפני הלידה עלולות ללדת תינוק הסובל ממומים קשים: מומי לב, חירשות, מומים במערכת העצבים המרכזית, ומומי עיניים – עד כדי עיוורון.

חצבת:

מחלה ויראלית המתאפיינת בפריחה על הגוף, חום גבוה מאוד, דלקת עיניים, ולעתים גם סיבוכים במערכת הנשימה, כמו דלקת בקנה הנשימה או דלקת ריאות.

חזרת:

מחלה ויראלית התוקפת את בלוטות הרוק ומלווה בכאבים ובחום גבוה. עד לפיתוח החיסון נגדה, היתה גם אחד הגורמים העיקריים לדלקת קרום המוח.

אבעבועות רוח:

מחלה ויראלית נוספת, המתבטאת בפריחה מפושטת ומגרדת מאוד על פני הגוף כולו, ולפעמים גם בחום גבוה. החולה המגרד את האבעבועות גורם, לא אחת, לזיהומים, ואלה עלולים לגרור פגיעה באיברים פנימיים ולחדור לתוך הדם.

רוטה:

וירוס הרוטה הוא הגורם העיקרי לשלשולים בילדים. עד גיל שנתיים, עבר כל ילד לפחות מחלה אחת הנגרמת מווירוס הרוטה, והתחלואה העיקרית בו היא עד גיל חמש. הווירוס גורם להקאות, שלשולים חזקים, וחום גבוה – עד כדי התייבשות ואשפוזים.

 

טיהור שם

אם כבר מדברים על חיסונים, אולי זה המקום לטהר סופית את החיסון ה"משולש" – החיסון כנגד אדמת, חצבת וחזרת, מן השם הרע שדבק בו לפני מספר שנים, כאילו הוא גורם, חלילה, לאוטיזם.

מסתבר כי המחקר שטפל על החיסון את האשמות נטולות הבסיס, התגלה כמבוסס על נתונים מזויפים. התגלית של שקריות הנתונים היתה כל כך חד משמעית, עד שבצעד חסר תקדים החליט הביטאון הרפואי היוקרתי 'לנצט' למחוק כליל את המאמר שתקף את החיסון. בנוסף, יצאו מאז מספר מחקרים גדולים ומבוססים, שהוכיחו מעבר לכל ספק כי החיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת אינו גורם נזק, וודאי שאינו קשור באיזה אופן שהוא לאוטיזם.

 

לפני ואחרי

"את החיסון אנחנו נותנים לתינוק כאשר הוא במצב כללי טוב", מציינת יהודית זליג, "אם כי צינון קל, שאינו מלווה בחום, אינו מהווה סיבה מוצדקת לדחיית החיסון.

"כדאי להניק את הקטנטן, או להאכיל אותו, לפני מתן הזריקה. מחקרים העלו, כי כאשר מתוק לתינוק בפה – פוחתת עוצמת הכאב, ותקנות משרד הבריאות מורות על מתן מי סוכר לפני החיסון.

"בזמן החיסון אחוז התינוק בזרועות אימו – המקום המשרה עליו את התחושה הנעימה ביותר. כך גם יכולה האם להעניק לו חיבוק מנחם מייד לאחר הזריקה, ולהניק אותו, או להאכיל אותו, שוב."

מצבי הרוח של האם ושל עוללה פועלים, מסתבר, אהדדי: "כאשר אמא רגועה, גם התינוק נרגע מהר", מספרת זליג מניסיונה. "ואילו אמא נרגעת כאשר התינוק מפסיק לבכות..."

תופעות הלוואי של החיסון המחומש, של הפרבנר ושל החיסון כנגד צהבת Aעשויות להופיע ב- 12 עד 14 השעות שלאחר החיסון, והן כוללות "מיני מחלה": "אי שקט, וחום שאינו עולה על 39 מעלות", מפרטת האחות. "מ- 38.5 אנחנו מורים להוריד את החום בעזרת אקמול במינון המתאים למשקלו של הילד (ממש עכשיו שקלנו אותו, בטיפת חלב, כן?), כפי שמצוין בטבלה המצורפת לתרופה.

"תופעות הלוואי של החיסון כנגד אדמת וחצבת עלולות להגיע עד 10 ימים לאחר החיסון, והן עשויות לכלול גם פריחה עדינה, או מחלה קלה של אבעבועות רוח – אם הקטן קיבל גם את החיסון הזה.

"על אזור ההזרקה, שיהיה רגיש במיוחד, חם ואדום, מומלץ להניח קומפרסים של מים פושרים, שיעזרו להרגיע אותו (ואת הקטן...)."

 

מוחלש, מומת, חלקיקי

"בעיקרון, נועדו החיסונים ליצור נוגדנים בגופו של המתחסן, וזאת – מבלי לגרום לו לחלות במחלות עצמן, השייכות למחלקת המחלות הזיהומיות החמורות, ועלולות לגרום גם לסיבוכים", מסביר פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ומנהל מחלקת ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים. "המטרה הזו מושגת באחד משלושת האופנים:

האחד – יצירת חיסון מומת. מחולל המחלה, על פי רוב חיידק, מומת על ידי הרתחה או בעזרת שימוש בחומר בשם פורמלדהיד. עם החדרתו לגופו של המתחסן, מייצר הגוף נוגדנים כנגד המחלה, מבלי שיחלה בה. לסוג זה של חיסונים שייך החיסון נגד צהבת מסוג A, הנחשב לחיסון יעיל מאוד ובטוח.

השני – יצירת חיסון מוחלש. מחולל המחלה, במקרה הזה על פי רוב נגיף (וירוס), מוחלש במעבדה, ומוזרק לגופו של המתחסן. התוצאה שווה לזו של החיסון המומת, ועל כך יעידו החיסונים כנגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח.

הסוג השלישי של החיסונים מכונה "חיסונים חלקיקיים". מכלל החלבונים המרכיבים את החיידק מחולל המחלה, מבודד חלק קטן, המוגדר כחלק האלים ביותר, בעוד שאר המטען הגנטי של החיידק נשאר במעבדה. על סוג זה של חיסונים נמנים החיסונים כנגד צהבת מסוג Bוכנגד חיידק הפנאומוקוק."

 

ובחזרה אל החזרת

מגפת החזרת דאשתקד גרמה לחלקנו לפקפק ביעילותם של החיסונים. עבור אנשי הרפואה, לעומת זאת, היתה המגפה עדות נוספת לחשיבותה של "חסינות העדר". "יעילותו של החיסון כנגד חזרת עומדת על 90%-95%", אומר פרופ' אשכנזי. "אלא שבאוכלוסיות מסוימות נוצרו 'כיסים' שלא התחסנו מספיק, ומשאלה באו במגע עם המחלה (באמצעות נשאים שהגיעו מארה"ב), הם גרמו להפצתה.

"סיפור זהה התרחש לפני כשנתיים עם מחלת החצבת, שהגיעה אלינו מאנגליה. החצבת תקפה כיסים בלתי מחוסנים והחלה להתפשט, גרמה לתחלואה נרחבת ואף לסיבוכים.

"עם זאת, ממשיכים אנשי המחקר לעבוד על שכלול החיסון כנגד החזרת, על שיפורו ועל הגברת יעילותו."   

 

כן מדובשך וכן מעוקצך

כמו לכל דבר טוב, גם לחיסונים ישנם מתנגדים – וחשוב להדגיש שאלה שייכים, כולם, ל"עמך", למרפאים אלטרנטיביים עלומים, ולא לקהילייה הרפואית הממוסדת.

הסיסמאות שחורתים המתנגדים על דגליהם מגוונות: יש הטוענים לחוסר יעילות של החיסונים, יש החולקים על רמת הבטיחות, יש הטוענים כי תופעות הלוואי שלהם אכזריות יותר מן המחלה עצמה, יש היוצאים בשם חופש הפרט(!) לנהל את חייו באורח הנראה בעיניו כנכון (לרוב טבעוני), ואחרים יוצאים בשם מידת הביטחון ומטיפים דרשות בנוסח "מה לרופא בבית יראי ה' ".

יעילותם של החיסונים, כפי שצוין, אכן אינה מגיעה ל- 100% מוחלטים. אולם אין ספק שעדיף להיות מחוסן ב- 99% מאשר לא להיות מחוסן כלל...

הפולמוס הסוער סביב החיסון המשולש לחצבת, אדמת, וחזרת, פרץ בעקבות פרסום מחקר בריטי שעסק ב-12 ילדים, רובם אוטיסטים ברמות שונות, שאובחנו זמן קצר לאחר קבלת החיסון. אלא שמחקרים נוספים, שסקרו קבוצות גדולות בהרבה, לא מצאו כל קשר בין החיסון לבין האוטיזם. עם התקדמות המחקר יצאו גופים מדעיים ורפואיים רשמיים בארה"ב ובאנגליה בהצהרה חד-משמעית כי אין כל קשר בין החיסון לבין אוטיזם, וכי החיסון מונע מחלות בעלות סיכון משמעותי לסיבוכים ומוות. מחיקתו הסופית של המחקר התבצעה לפני כשנה, כאשר התברר כי הוא מכיל הטעיות, וכי מחקרים מאוחרים לא הצליחו לחזור על תוצאותיו.

ובאשר לתופעות הלוואי של החיסונים: אלה, בכל מקרה, גם אם הן מציקות לתינוק באופן יוצא דופן (ונדיר למדי) – אינן משתוות לסיכון שבתחלואה במחלות נגדן מכוון החיסון ולסיבוכים העלולים להתפתח מהן.

גם בין אלה המודים ביעילותם ובחיוניותם של החיסונים, יש הטוענים כי יש לדחות אותם לגיל מאוחר יותר מגיל הינקות, כאשר מערכת העצבים מבשילה והסיכוי לנזק קטן. אלא שהמחלות כנגדן באים החיסונים להגן על התינוק, מסוכנות לתינוקות הרכים יותר מאשר לילד הבוגר, וסיבוכיהן עלולים להיות קריטיים – בנוסף ל"כיסים" אותם יוצרים חלקי אוכלוסייה בלתי מחוסנים.

התגובות השליליות לחיסון הינן נדירות מאוד, ומגיעות ל-1למיליון. אין ספק כי בשקלול הסופי, מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבחיסון עולה לאין ערוך על הסיכונים.