על הבלוגרים שהפכו למותג אנושי וכמה עצות מהמנטור של המיתוג האישי !

ספק אם כאשר כל אחד מהבלוגרים:סת גודין,מרטין לינדסטרום או כריס ברוגן ישב לכתוב את הפוסט הראשון שלו העוסק בשיווק ומיתוג, הוא שיער כי באמצע שנת 2009 הוא יהפוך למותג בפני עצמו. מותג כזה שבשכר שהוא מרוויח להרצאה בודדת ניתן לממן קמפיין שלם. כך גם דן שאוול- מומחה מיתוג אישי שפשוט תענוג לצטט אותו ולהביא מדבריו בתרגום חופשי. תהנו...

לקראת "וועידת תקשורת ונתח שוק" של מגזין גלובס. התפרסם ראיון מקיף ומרתק עם "שלושת הטנורים" של הבלוגספירה ושל עולם השיווק בכלל.

הלוא הם האדונים הנכבדים:

סת' גודין ("אני לא משתמש בטוויטר, כי אני חייב להיות הכי טוב במה שאני עושה")

מרטין לינדסטרום ("מותגים הפכו לדת ,ולכן אני בעצם מיסיונר...")

וכריס ברוגן ("המדיה הפכה להיות כמו בית שימוש ציבורי, אנשים לא נכנסים אם אין מאפיינים חברתיים")

ממליץ לקרוא וכמובן לבקר שוב בכל אחד מהבלוגים של החברים הללו. ש המון מה ללמוד מהם, לא רק על מדיה חברתית, אינטרנט או שיווק אלא

בכלל על הדרך בה המושג "מידע זה כוח" בא לידי ביטוי כיום בעידן הדיגיטלי.

יודעים מה, עזבו רגע את ענייני המיתוג האישי, השיווק הויראלי והשימוש ברשתות חברתיות. בואו נחזור כמה מאות שנים לאחור, לתקופת מהפכת הדפוס במאה ה-15 כמה כוח היה לפני כן בידי הכנסיה שהחזיקה בבלעדיות על ספרי הקודש? דמיינו שפתאום בא איזה בלוגר אנונימי בשם יוהאן

גוטנברג וגוזל לחבר'ה עם הצווארון המוזר שמתלחשים בלטינית את כל הפרנסה...

או שנלך יותר אחורה לתקופת ההחרטומים (לדעתי זה קרה בשנת 4240 לפני הספירה) גם אז היה מוקד הידע בידי הפרעונים והידעונים שלהם ואת הטוויטר והפייסבוק החליפו הפפירוסים וההירוגליפים למיניהם.

בקיצור: "מידע זה כוח", כמו אז גם היום, ו- 3 החברים המלומדים שהזכרתי כבר יודעים לעשות בו שימוש נכון ומתוגמלים על כך. במהלך הנסיון לפענח את סוד הצלחתם נזכרתי בעוד כמה "ידעונים" לא רעים בכלל שגם שמחים לתת "טיפים" ולחלוק איתנו את הנסיון העשיר שלהם. אחד מהם הוא דן שאוול, מחבר הספרMe2.0 . הנה, (בתרגום חופשי כמובן) 4 כללי אצבע בסיסיים שאולי לא יהפכו אתכם לגודין, לינדסטרום או כריס ברוגן הבא אך בהחלט יסייעו לכם להפיק מהמדיה החברתית יותר ולהתחיל תהליך מיתוג אישי בצורה נכונה.

1. תחקור את עצמך:

"דע מאין באת, ולאן אתה הולך" הוא לא רק פסוק שמקריאים בבית קברות או פזמון בשיר של עלמה זאק...לפני שאתה מחליט לכתוב בלוג כדאי שתהיה סגור היטב על התוכן שאתה הולך לספק. במה אתה יכול לתרום? מה היית רוצה לשתף? מה באמת מעניין אותך? האם יש לך מספיק זמן והכי חשוב אנרגיה להמשיך ולהעשיר את העולם בידע שלך וכיצד תוכל לספק ערך מוסף. זה לוקח זמן ומצריך הרבה עבודת בנצ'מרק אצל בלוגרים נוספים, ביקור ברשתות חברתיות רבות ושיטוט במגוון של אתרים וניוז לטרים כדי לראות מה באמת רלבנטי עבורך ובמה אתה רלבנטי עבור האחרים...

2. תסלול לעצמך את הדרך...

אחרי שבחרת נושא מתאים. הגיע הזמן להחליט איך להפיץ אותו. בלוג? דף אישי ברשת חברתית? אולי בכל זאת אתר דינאמי? או שאולי גם וגם וגם? זו כבר החלטה שלך ואתה חייב להיות שלם איתה. מה שחשוב הוא שתבחר בפלטפורמה שאתה או מי שאחראי על המיתוג האישי או העסקי שלך יוכל לתחזק באופן שוטף ולהזין אותה כראוי. נשתמש במטאפורה שחוקה: אם תהליך מיתוג אישי הוא הפרח שלך, התוכן הוא המים שמשקים ומזינים אותו ובלי תוכן ...לא רק ישראל מתייבשת אלא גם המיתוג האישי שלך...

3. תהיה בקשר.

תהיה בקשר. היום, מחר, עכשיו, בסוף שבוע. לא, אתה לא חייב להתחבר עם אינפוזיה לפייסבוק או לשלוח "טוויט" כל שעה. אבל חשוב שתזכור: התוכן שלך, לא שווה הרבה אם אתה לא מפיץ אותו ועובד עבורו. מאחר וחכמינו כבר אמרו "מה ששנוא עליך, על תעשה לחברך", תזכור תמיד שלהיות בקשר זה אומר לא רק לשתף אחרים בתוכן שיצרת, אלא גם לקרוא ולהגיב לתוכן של אחרים. מידע שחולקים אותו הוא מידע שיוצר השפעה

וזה פועל בצורה דו סיטרית

4. תישאר, תישאר, תישאר !

כפי שציינו, בלוג /דף אישי ברשת חברתית ואפילו אתר תוכן הוא בעצם כמו זוגיות. אם לא משמרים ומתחזקים אותו, כל הלהט מאבד עניין. כדאי תמיד לשמור תוכן ליום סגרירי והכי נכון יהיה להכין תוכנית עבודה מוסדרת שבה אתה מתכנן איזה תכנים יוזנו כעת (כמובן עם מתן עדיפות לנושאים

שוטפים) ואיזה תשמור לימים בהם אין זמן "להמציא את הגלגל".

5. על כלל האצבע החמישי נוותר בשלב זה. לא בגלל שהוא לא חשוב, אלא כדי לפנות לך את האצבע להקלדה, אחרי הכל, יש לך המון עבודה כעת, אז קדימה ...ובהצלחה !