על התהליך והחוויה של שידוך טקסט ללחן ❤️
היכולת לחבר טקסט ללחן טבועה בי מגיל צעיר.
זה התחיל משירים שהייתי כותבת לאירועים על מנגינות מוכרות. בהמשך הדרך קיבלתי פניות ממלחינים שאכתוב להם טקסט על מנגינה שיש להם בראש.
עד כמה שהיכולת הזו נהדרת, לפעמים היא מאתגרת. זה כבר לא אני והמילים, יש פה מנגינה שצריך להתאים אליה.
תיאום הציפיות ביני לבין יוצר הלחן הוא חשוב ביותר. למשל, האם הוא כיוון לנושא מסוים? ייתכן שמשמיעת הלחן עולה לי שיר מסע ותקווה, והוא בכלל חשב על שיר פרידה וגעגוע.
אחרי שיש נושא מגובש, אני עושה סיעור מוחות קצר עם עצמי וכותבת כל רעיון שעולה לי. מה הדמות בשיר רוצה להגיד, איפה היא נמצאת, מה היא רואה, מה היא מרגישה, וכו. כמובן שאם למלחין יש כבר תיאור מפורט של מה יהיה בשיר, אני הולכת לפי זה. לכן שוב, תיאום הציפיות הוא סופר קריטי לפני שניגשים למלאכת הכתיבה 😊
אחרי שיש תשתית, אני עוברת לחלקי השיר ומתחילה להציב את העלילה בתוך הבתים והפזמון.
לפעמים קופצות לי מילים מהראש לדף תוך כדי ההקשבה הראשונית ללחן, ושלב הסיעור מוחות מגיע תוך כדי הכתיבה. זה מאוד דינמי. ככל שהחיבור ללחן חזק יותר, כך יהיה לי קל יותר ליצור לו את הטקסט המתאים.
אחרי שאני שולחת למלחין את התוצר הסופי, תוך כדי טפיחה על השכם על עוד יצירה שנולדה, מתחיל פינג פונג קצר של עריכות ותיקונים. משפצים ומשדרגים עד שמגיעים למצב שבו שני הצדדים מרוצים.
ואז מגיע השלב המרגש ביותר! יש לנו סקיצה בידיים, ורק נותר לשלוח את לחמנו על פני המים. למצוא את הזמר שיביא את השיר לביצוע המוגמר. ואם המלחין הוא גם המבצע, זה נהדר.
בעצם השלב הכי מרגש, הוא לקבל קישור ליוטיוב ולשמוע את הלב צועק ״יש!״ היצירה יצאה החוצה לאוויר העולם והרשתות, והיא צוברת צפיות, לייקים ותגובות. המסע לכאורה נגמר, אך זוהי רק ההתחלה. יש פה קהל שלם ששר ומתאהב בכל תו ומילה.