אני בת 26 ולא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה

"אני  בת 26 ואני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה."

במשך כמה חודשים זה היה המשפט שהיה תקוע לי בגרון ולא הצלחתי לומר.

בפעם הראשונה שהתקשרתי לנח על מנת לתאם פגישת היכרות, הייתי תקועה.

סיימתי תואר ראשון בעיצוב בשנקר, אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי והישג שאני גאה בו מאוד אבל הבנתי שאינני רוצה לעסוק בתחום.

ארבע שנים מהחיים שלי הושקעו בדבר הזה שאני לא רוצה להתעסק בו.

בעיניי זה היה כישלון מסוים. אני מאוד משיגנית וחדורת מטרה והכל אצלי הלך מאוד מהר, הצבא, הטיול, המכינה והלימודים.

צ'ק ליסט של ממש ופתאום מצאתי את עצמי ללא כיוון.

באותה השיחה הרגשתי שמישהו סוף סוף מבין אותי. שיש מקום לדבר הזה שנקרא שינוי ושהוא לא רע.

בשלב שבו הגעתי לפגישות עם נח, הייתי בעבודה שלא ממש הייתה קשורה ללימודים שלי.

אהבתי  אותה במידה מסוימת אבל הממונה עליי עשתה לי חיים מאוד קשים. סבלתי ללכת לעבודה.

התחלתי לתהות אם לנסוע שעה וחצי כל כיוון ולהיות עייפה כשאני מגיעה הביתה שווה את זה.

אם לקום לפני הזריחה ובקושי לפגוש את בן הזוג שלי שלא לדבר על המשפחה שלי- שווה את זה. כל הסבל הזה בשביל עבודה שהיא ממש לא עבודת חלומותיי עם אפס הגשמה עצמית.

נח היה עבורי משהו שאף אחד בחיי לא היה מצליח להיות

הוא הנחה אותי בחיפוש של מה אני רוצה לעשות בחיי. אחד הדברים שאהבתי במהלך התהליך היה שעסקנו לא רק בהיבט התעסוקתי של החיים שלי.

דיברנו על הדברים שהייתי רוצה לשנות בחיי האישיים, מערכות היחסים שלי ועוד הרבה אחרים.

התהליך היה מקיף וכלל הסתכלות על כל היבט בחיי שלי.

פתאום נאלצתי לבחון מהם התחביבים שלי, שכבר מזמן לא היה לי זמן בשבילם למשל. מנח קיבלתי כלים ותמיכה להסתכל על החיים שלי בביטחון ולא לפחד לשאול "למה?" על דברים מסוימים בחיים שלי.

ההבנה הכי משמעותית אני חושבת שהייתה לי במהלך התהליך היא שאני רק בת 26.

נכון, השגתי הרבה בזמן הזה אבל אין שום בושה או משהו לא בסדר בלא לדעת מה אני רוצה לעשות.

ההבנה הזו שכל החיים לפניי ויש לי עוד הרבה שנים שבהן אני יכולה לעבוד בכל מה שרק ארצה וללמוד כל מה שאבחר הייתה עבורי פורצת דרך.

אני די מיושנת אפשר לומר, אני חשבתי שאם למדתי אז זה מה שאני אעשה בחיים.

אז זהו, שלוו דווקא. אפילו ההורים שלי עשו הסבת מקצוע בשלב הרבה יותר מתקדם בחייהם ולמדתי להכיר את השינוי שעשו מקרוב.

דבר משמעותי נוסף שקיבלתי מנח הוא ההבנה שזה בסדר לומר "אני צריכה חופש".

בגיל 26 לקחת חופש הרגיש לי שאנשים יחשבו שלא התבגרתי. זהו, הטיול אחרי צבא עבר, מה חופש עכשיו?

נח גרם לי להבין שזה לא אומר שאני בטלנית או שאני לא אוהבת לעבוד.

זה בסדר ואפילו הכרחי לקחת אוויר, למלא מצברים ולהמשיך.

הבנתי שהאינטואיציה שלי היא המצפן הכי חזק שיש לי ועליי להקשיב לו יותר, ואם זה אומר חופש או שינוי- לא להתעלם, אלא להיות פתוחה עם עצמי ולקבל את זה.

חדות האבחנה של נח הפתיעה אותי כל פעם מחדש.

הוא הבין כל דבר שאמרתי, וידע להקשיב מעבר למה שאמרתי- על איך שאמרתי. היו דברים שאמרתי "בדרך אגב" וההתעקשות של נח להתעכב עליהם פתאום פתחה שיח חדש על דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. נח עזר לי להרים לעצמי מראה ולהסתכל באמת, בלי מסיכות, בלי לייפות את האמת ובלי להתנצל- משהו שלא היה קורה עם מישהו אחר.

אני יוצאת מהתהליך קודם כל אופטימית וחופשיה.

חופשיה גם מהעבודה שעזבתי בסופו של דבר וגם מהדעות הקדומות שהיו לי על עצמי ועל השינוי שכל כך חיכיתי לו.

אני מסתכלת קדימה בחיוך ויודעת שיש לי את היכולת לקבל את החיים איך שהם ולעשות מה שטוב לי באותו רגע.

נח נתן לי את הכלים למצוא שוב את האומץ שלי ואת החוזק הפנימי שלי ועזר לי להבין שלוותר על דברים מסוימים זה בעצם לא לוותר על עצמי.

אני חושבת שאחד הדברים המדהימים הוא איך השינוי השפיע על החיים שלי.

הסביבה שלי הגיבה בצורה מדהימה- מעבר לתמיכה הבלתי פוסקת שקיבלתי ממשפחה וחברים, בן הזוג שלי פשוט ראה אותי עושה טרנספורמציה והשינוי החיובי בי רק שיפר את מערכת יחסים שלנו.

השינוי אפילו היטיב עם הבריאות שלי!

נ.ב – אם אתם שואלים מה הדר עושה היום? 

עובדת בעבודת החלומות שלה.

כזה שלא חלמה עליו אפילו בזמן התואר או אחרי סיומו.

מורה לריקוד.