אם הילד שלך היה מתעלל בך, האם היית מספר? זוהי שאלה קשה מנשוא, שאיש אינו רוצה לחשוב עליה. ועם זאת, מידי שנה מתגלים סיפורים על עוזרות ובני משפחה שמתעללים בבני משפחתם ללא מוסר או אשמה, בכדי ליהנות מהכספים שלהם ולרכב על הגב הכלכלי שלהם עד ליום מותם.

חנה כהן הייתה אימא לתפארת: אישה גאה שגידלה שני בנים עם המון סבלנות ואהבה. לעת זקנה, בנה דוד כהן החל מצליח בחו"ל ופנה לארצות הברית להמשיך ולנהל את עסקיו בגאון. הוא השאיר מאחור את אחיו לטפל באימם האהובה, והקפיד להתעדכן עמם מידי שבוע באשר למתרחש בארץ, למצבה של האם ולשמור על הקשר החם והמשפחתי ביניהם.

לפני כחודשיים, עולמו של דוד התהפך עליו, כאשר גילה במפתיע שמצבה הבריאותי של אימו הידרדר פלאים, והנה הגיעה שעתה לעבור אל העולם הבא.

דוד היה מאוד מופתע מהחדשות והתקשה לעכל. הוא מיהר חזרה לארץ בכדי לנכוח בהלוויה ולתמוך באחיו, שכן כעת הם היו כל המשפחה שהייתה להם.

"ההלוויה הייתה מאוד קשה", מספר דוד, "לא ידעתי איך להגיב או מה לומר... כעסתי על עצמי שלא הייתי עם אימא שלי בשנים האחרונות שלה, שלא תמכתי בה יותר...". אחיו של דוד היה מאוד שקט לאורך כל ההלוויה, "הוא סיפר לי שמצבה של אימא פתאום הוחמר ושהיא נפטרה בשנתה, אבל לא הוסיף יותר מדי. ראיתי שכואב לו, אבל משהו היה מוזר בסיפור שלו. מי יודע? אולי אם לא הייתי מוכה אבל באותו רגע, הייתי מגלה מה קרה כבר באותו זמן.".

דוד ואחיו ישבו שבעה על אימם והעבירו את עיקר זמנם יחד: מספרים סיפורים, מעלים זיכרונות ובוכים על מר גורלה של אימם האהובה.

קוראים את הצוואה

בתום השבעה, התאספה כל המשפחה לקריאת הצוואה. דוד היה חייב לחזור לארצות הברית ולהמשיך לנהל את עסקיו, לכן הוא ביקש להקריא את הצוואה מיד לאחר השבעה. כשדוד ואחיו הגיעו למשכן עורך הדין לצוואות וירושות, דוד קיבל חום כשגילה שכל הכספים של אימו מועברים באופן מיידי אך ורק לאחיו. במילים אחרות, דוד נושל מהצוואה, והוא היה המום.

"אני זוכר ששמעתי שכל הכסף הולך לאח שלי ופשוט קמתי מהכיסא וצעקתי 'מה?', אפילו לא במתכוון, זה היה באוטומט.", מסביר דוד, "נכון, אני ואימא לא התראינו בערך שנתיים, אבל היינו מדברים בטלפון כל שבוע, היינו מאוד קרובים וידעתי שאין סיכוי שהיא הייתה פשוט מוציאה אותי מהצוואה שלה. גם אם היא הייתה בוחרת להוציא אותי מהצוואה שלה, היא הייתה אומרת לי משהו... היא לא הייתה פשוט משאירה אותי ככה, עם פה פתוח ופגוע." הסביר דוד.

דוד ידע שאימא שלו אוהבת אותו אהבת אמת, ושהיא בחיים לא הייתה מנדה אותו בצורה שבה הצוואה הוצגה. לאחר שיחה מאוד לא ברורה עם אחיו, דוד החל להבין שאין לו הרבה אנשים לסמוך עליהם, והחליט לפנות לעורך דין שעבד אתו בעבר, וידע שיוכל לסייע לו להגיע לשורש העניין.

האמת יוצאת לאור

דוד פנה לעורך הדין שלו כשהוא באבל, נסער ומרגיש נבגד על ידי אחיו, "אני הייתי בשוק אחרי השיחה עם אחי," הסביר, "הוא פשוט אמר לי שהכסף שלו ושיש לי מספיק כסף בחו"ל. הוא אמר שכדאי לי לעזוב את זה ושאם זו הייתה ההחלטה של אימא, אז כך יהיה."

אבל דוד לא הצליח להשלים עם גזר הדין הזה. הוא ידע שאימו בחיים לא הייתה מתייחסת אליו כך, והעובדה שאחיו לא הציע לחלוק עמו את הממון כבר גרמה לו להרים גבה. אחרי הכול, אימא לא הייתה פוגעת ככה בילדה שלה, אבל אולי האח כן?

"אני ואחי תמיד היינו במערכת יחסים תחרותית," מסביר דוד, "גם כשהיינו ילדים היינו עושים דברים כדי להרשים אחד את השני, לנצח אחד את השני. כשהתחלתי לפתוח עסקים בארצות הברית, ידעתי שזה צרם לו שאני מצליח יותר ממנו ומתקדם לאופקים אחרים, אבל בחיים לא חשבתי שהייתה בו כל כך הרבה שנאה כלפי אחיו שלו, שהוא יוכל לעשות לי דבר נבזי שכזה."

עורך הדין במרכז הקשיב לסיפורו של דוד בכובד ראש, והסיק שאכן ככל הנראה יש במקרה משהו שלא מתיישב כיאות. הוא הסביר לדוד שיחד הם ירקחו תוכנית במסגרת החוק, שתסייע להם לחשוף את אחיו ולגלות את האמת.

עורך הדין של דוד הכין רשימה של אנשים שהוא רצה לראיין, בכדי לדלות מידע נוסף על אימו, חנה, בזמן שדוד היה בחו"ל. הוא פנה לשכנים, לבני משפחה וחברים וגם לעובדים סוציאליים.

לאחר חודשים של ראיונות ושיחות, עורך הדין התקשר לדוד בבשורה מרה מתוקה: החדשות הטובות היו שמצא עדה שיכולה להסביר מה קרה לאימו, החדשות הרעות הן שהסיפור שלה היה כה שחור, שהוא שבר את לבו של דוד.

הכול בשביל הכסף

רחל, הייתה עובדת סוציאלית שעבדה במשרד הרווחה שאליו הגיעה חנה מידי חצי שנה ועד לשנה, בכדי שיוכלו להעריך את המשרד הבריאותי שלה ולספק לה את השירותים הסוציאליים הרלוונטיים עבורה.

רחל ראיינה את חנה מספר פעמים, ומאוד אהבה את האישה המבוגרת. "בניגוד להרבה נשים שמגיעות לכאן פשוט כי הן רוצות עוד ועוד כסף, היא הייתה מגיעה פשוט כי זו הייתה החובה שלה לעשות זאת. היא תמיד הייתה מגיעה נקייה וחייכנית, תמיד שאלה לשלומי וזכרה את השמות של הילדים שלי. ראו שהיא מותק של בחורה." סיפרה רחל.

מה שרחל לא אהבה, היה שבנה של חנה היה מלווה אותה לכל ריאיון, אף על פי שהראיונות עצמם היו חסויים. "כמובן שהרבה בני משפחה מסיעים את ההורים המבוגרים שלהם לראיונות אצלנו," מספרת רחל, "אבל הבן שלה היה פשוט כזה גס רוח ולא נעים: הוא כל הזמן רצה להישאר בראיונות עצמם וכאשר לא אפשרתי לו, הוא עדיין היה מצותת לשיחה דרך הדלת, ומנסה להדריך את חנה מה לומר ואיך להגיב לכל שאלה. בכל פעם שהייתי שואלת את חנה שאלה מסוימת, בנה היה שורק או דופק על הדלת, כמו גורם לה להבין שהוא עדיין שם ושכדאי לה לענות בהתאם."

רחל הייתה מאוד נסערת לאחר הראיונות הללו, משום שהיא הייתה רואה עד כמה בנה של חנה היה משפיע עליה לרעה, עד כדי כך שהייתה מאבדת את קו המחשבה שלה בכל פעם שהיה משמיע קול מחוץ לחדר.

למרות כל הסימנים של אלימות נפשית וניצול, רחל הסבירה שלא יכלה לעשות דבר בנדון ללא אישורה של חנה, שכמובן לא הייתה מוכנה להודות שבנה שלה מתעלל בה בעצמו.

"הייתי בוכה לה שתגיד משהו," מספרת רחל, "ידעתי שמשהו לא בסדר וכל כך רציתי לעזור לה, אבל היא פשוט לא הייתה מוכנה לומר 'כן', אלא תמיד פשוט סיפקה תירוצים, ניסתה להחליף נושא וכיסתה על הכול כל כך טוב... שפשוט ויתרתי. היום אני מאוד מתחרטת על הבחירה הזו, אולי בכל זאת הייתי יכולה לעזור לה.".

מריבת אחים

סיפורה של רחל האיר באור מאוד שלילי את אחיו של דוד, ועורך הדין החל ממשיך לחקור ולבחון את הנושא מקרוב. כל פיסת מידע שפכה עוד אור על מעלליו של אחיו של דוד, והוכיחה שאחיו ככל הנראה אילץ את אימם לחתום על שינוי הצוואה, כך שיירש את כל הכסף שלה לבדו.

לאחר שעורך הדין של דוד חשף את כל השקרים והמעשים הבזויים של אחיו, לדוד היה מאוד קשה לעכל את המציאות: לא רק שאימו נפטרה, אלא שהשנים האחרונות שלה בחיים היו גיהינום עלי אדמות. איך הוא לא ידע?

"אני אכעס על עצמי על זה כל החיים." מספר דוד, "היא הייתה אימא שלי, היא גידלה אותי, וכשהיא הייתה צריכה אותי, אני אכזבתי אותה. אני עדיין לא מאמין שאחי שלי, שגדל איתי, היה מסוגל לפגוע באימא שלנו ככה, אני לא רוצה לראות אותו שוב לעולם."

לאחר התגלית, עורך דינו של דוד ערער על תקינות הצוואה של חנה כהן בבית המשפט, וביקש מרחל העובדת הסוציאלית להגיע ולהעיד לטובתו של דוד. בתום המשפט, השופט קבע כי אכן הצוואה של חנה כהן פסולה, וכי בעקבות זאת יש לחלק את ממונה בהתאם לחוק הירושה, הקובע כי יש לחלק את כספה ונכסיה חצי-חצי בין האחים, כפי שדוד רצה מלכתחילה.

תגלית ששברה את הכלים

מאז אותו יום בבית המשפט, דוד לא פגש באחיו והוא מסרב לדבר אתו. עד היום, הוא איננו מודע לגרסה שלו לסיפור ואיננו מוכן לפגוש בו למרות ניסיונותיו החוזרים ושבים ליצור קשר.

"אין לי מה לדבר עם בנאדם שהתייחס ככה לאימא שלנו," מסביר דוד, "גם אם הוא אח שלי, העובדה שהוא יכול היה לעשות מעשה כה נבזי, כבר גרמה לי להבין שאני צריך לנתק אותו מהחיים שלי. כמובן שהפגיעה באימא שלי היא בלתי נסלחת, אבל אחי פגע גם בי, ניסה לקחת ממני כסף ולגרום לי לחשוב שלאימא שלי לא היה אכפת ממני. אני לעולם לא אסלח לו על זה."

דוד מודה לעורך הדין שלו ביום ובליל, על שעזר לו להוציא את האמת לאור, לקבל את המגיע לו וללמוד מיהו אחיו האמיתי באמת. הוא גם תמיד יזכור את אימא שלו לטובה, ומקווה שתוכל לסלוח לו על שגילה את האמת מאוחר מדי, ולא יכול היה לעזור לה ליהנות מימיה האחרונים. זוהי חרטה שהוא יישא עמו כל החיים, וחלק גדול מהסיבה שאינו רוצה לפגוש באחיו שוב.

מאז אותם ימים, דוד למד הרבה וכיום הוא שואף להקים עמותות שכל המטרה שלהן היא לנסות ולעודד מבוגרים לדבר, לספר מה קורה בביתם וליידע את הגורמים המתאימים במידה והם עוברים התעללות פיזית או נפשית.

"זה נוראי לחשוב על זה, אבל אם אח שלי עשה את זה, כל בן משפחה יכול לנצל את המבוגר ולפגוע בו. אימא שלי ככל הנראה לא סיפרה את האמת, משום שמדובר בבן שלה שהיא כל כך אהבה, והיא לא רצתה להרוס לו את החיים. היא הקריבה את עצמה ונתנה לו לפגוע בה, כדי שלו ימשיך להיות טוב וזה פשוט לא בסדר! צריך להבהיר למבוגרים שהם עדיין עומדים במקום ראשון, ושמגיע להם ליהנות מחיים טובים ועל מיי מנוחות במיוחד לעת זקנה. לא הצלחתי להציל את אימא שלי, אבל אני מקווה שלפחות אוכל לעזור למבוגרים אחרים בעתיד בשם זכרה."