נשים מהוות כ-70% מהסובלים מכאב כרוני, ומדווחות על כאב תכוף, חמור וממושך יותר לעומת גברים. למרות שכיחות זו, נשים סובלות מאפליה מגדרית בשלל תחומי הרפואה, כגון מחקר, מתן אנלגטיקה (תרופות לשיכוך כאב), ביקורי רופאים בקהילה ופניה למוקדי חירום. אפליה זו, הנובעת מסטראוטיפים מגדריים, יחסי כוח בלתי שוויוניים ודפוסים תרבותיים מובילה לאיחור ניכר באבחון ולשכיחות גבוהה של אבחנות שגויות, בפרט פסיכיאטריות או פסיכוסומטיות.
תסמונות הכאב הכרוני, המתבטאות בכאב רציף הנמשך שלושה חודשים ויותר ללא הטבה (דולברג, 2008), הוגדרו בשנים האחרונות כ'משבר חברתי' (Weaver, 2017) בעל השלכות חמורות על הפרט והחברה כולה. כך, לדוגמא, בארה"ב נמצא כי כאב כרוני משפיע על 25% מהאוכלוסייהBallweg, Drury, Cowley,) (McCleary & Veasley, 2010 ומביא לעלות הציבורית של כ-635 מיליארד דולר בשנה (Weaver, 2017) ובאירופה אחד מחמישה חולי כאב כרוני מאובחן כסובל מדיכאון (דולברג, 2008).
לתסמונות הכאב השפעה מהותית על איכות החיים, והן עלולות לגרום למוגבלות, חרדה, דיכאון, פגיעה בקשרים חברתיים, תת תפקוד תעסוקתי, מחסור בשינה ועול כלכליDuenas, Ojeda, Salazar, Mico &) (Failde, 2016. בעשורים האחרונים נמצא כי איכות החיים הממוקדת-בריאות Health Related Quality of) (Life קשורה לסיכויי הישרדות, רווחה רגשית סובייקטיבית ותחושת מסוגלותKane, Calnan & Radkar,) (2015. על כן, איכות חיים הפכה למדד תוצאתי חשוב בחקר מצבים של חולים כרוניים (Stack, 2012).
נשים מהוות כ-70% מהסובלים מכאב כרוני, ומדווחות על כאב תכוף, חמור וממושך יותר לעומת גברים .(Woolston, 2017) למרות שכיחות זו, נשים סובלות מאפליה מגדרית בשלל תחומי הרפואה, כגון מחקר, מתן אנלגטיקה (תרופות לשיכוך כאב), ביקורי רופאים בקהילה ופניה למוקדי חירום. אפליה זו, הנובעת מסטראוטיפים מגדריים Banerjee & Sanyal, 2012) ; Newton, Southall, Raphael, Ashford
(& LeMarchand, 2013, יחסי כוח בלתי שוויוניים ודפוסים תרבותיים מובילה לאיחור ניכר באבחון ולשכיחות גבוהה של אבחנות שגויות, בפרט פסיכיאטריות או פסיכוסומטיות (Hoffman & Tarzian, 2001).
מעגל החיים הנשי (וסת, היריון, לידה וכד') יחד עם השכיחות הגבוהה של מצבי כאב כרוני אצל נשים מביאים למגע תכוף יותר עם הממסד הרפואי (Rogers & Ballantyne, 2008). תכיפות זו של הקשר עם הממסד הרפואי, בשילוב האפליה המגדרית המפורטת לעיל, מביאים לכך שנשים יהיו פגיעות יותר לחוות סטיגמה מהממסד הרפואי, ולחוש כלפי ממסד זה פחות אמון מאשר גברים. שני אלו נמצאו גם כקשורים ברמת איכות החיים של חולי הכאב כרוני.
מטרת מחקר זה, אם כך, הוא לבדוק האם יש קשר בין מגדר לבין רמת איכות החיים בקרב חולי כאב כרוני, והאם הוא מתווך בידי רמת האמון של החולים בממסד הרפואי, ורמת הסטיגמה הנתפסת שחולים אלו חווים מצד הממסד הרפואי.