אהבת חינם

כבר שנים שאני בתפר בין החילונים לדתיים. בארוחות שבת אני מסנגרת בלהט על הערכים שעליהם גדלתי, החילוניות הליברלית, השמאל השפוי. בין החברים משכבר הימים אני נציגת הדוסים, מציגה את המורכבות, את היופי שביהדות, את המתינות שהם לעיתים מסרבים לראות. יותר משאני מבולבלת בין העולמות, אני מנסה לקרב ביניהם, נמאס לי שהופכים דמויות עגולות ומרגישות לפלקטים מלאים בסטיקרים, נמאס לי מכעס. 
ובימים האחרונים אני נקרעת. אני מתחרפנת. הפייסבוק נהיית מין זירת הייד-פארק מגזרית-פוליטית בו כל אחד עסוק בלהאשים, לבקר ולהתבדל. הדבר היחידי המנחם שנותר במדינה הזאת זה הלכידות שיש בשעת משבר, ומה נותר ממנה? ההוא שכותב סטטוס שמבקר בחריפות את חברת הכנסת הימנית שמבקרת בחריפות את החייל השמאלני שמבקר בחריפות את הילדים הדוסים, וכן הלאה וכן הלאה. 
מתחת לכיפות או לגופיות, לציציות או לשורטס, מדובר באנשים! כל אחד ומורכבותו הוא.

די עם זה, די. קצת אהבת חינם לא תזיק פה עכשיו. מתחת לתחפושות המגזריות ולדעות הפוליטיות, יש פה בני אדם, חלקם מבוהלים, כואבים, חיים בסיוט. הלב שלי נקרע רק מלהתחיל לדמיין מה עובר עליהם עכשיו. אז במקום להתלהם, תתפללו, תקוו, תאהבו. מצידי שזה יהיה למפלצת הספגטי המעופפת, אבל למישהו. זה בטוח בעל פוטנציאל יותר גדול מאשר להמשיך להעמיק את הקרע בינינו.