אנחנו פוגשים בהרבה סיסמאות במהלך חיינו. אנחנו מאמצים אותן מילולית ורובן נותרות כאבן שאין לה הופכין רק משום שלא הפכנו בהן. לא חקרנו אותן. לא פירקנו אותן לאותיות, לא הענקנו להן את המשמעות האחת ויחידה, זו שתעבוד עבורינו. כל אחד והמשמעויות שלו. מה שמתאים לאחד, לא בהכרח יתאים לאחר. מה שהופך סיסמא לדרך חיים הוא אך ורק הרצון שבנו, ואין בלתו. זה הדבר הכי בסיסי שיש בנו. רצוננו. כל פעם שנישאל, ניחקר על מעשה כזה או אחר שעשינו, תשובתנו תהיה אלף סיבות ותירוצים אולם אם השואל ימשיך לשאול ולשאול, התשובה הסופית תמיד תהיה אחת ויחידה – כי ככה אני רוצה. הרצון שלי לחיות על-פי הסיסמא היפה הזו – החופש להיות, הביא אותי להפוך בה, לפרק אותה לגורמים ולבנות אותה שוב, בתוכי. אביא כאן דוגמא לחשיבה שלי, כיצד היא מתנהלת בראשי, מתיישבת עם לבי.
החופש להיות
איזה מושג יפה, נכון? 'החופש להיות'. לי הוא נשמע כמו פנינה, מעוררת מחשבה. כדי ליישם כזה מושג, להכניס אותו לחיינו היומיומיים, להפוך אותו לשמיש – זו קריעת ים סוף. למרות זאת, זה מה שאנחנו עושים בהרבה תחומים, רק כי זה מצלצל לנו נעים באוזן, נשמע טוב, ממגנט. אנחנו מוצאים את הכוחות ליישם כשאנחנו מאמינים, מתאהבים, מעריכים, מכבדים.
בתחילה הוא רק סיסמא יפה, מנטרה, משהו שאפשר לתלות כשלט בשירותים, לרסס כגרפיטי על הקיר של בית המשפט. 'אני בעד החופש להיות', מושך בהחלט. שזור במשפט עם תחביר נכון, משפט מנצח בכל שיחה סלונית. משפט מכובד אין ספק, אך חסר משמעות לצערי.
אנחנו פוגשים בהרבה סיסמאות במהלך חיינו. אנחנו מאמצים אותן מילולית ורובן נותרות כאבן שאין לה הופכין רק משום שלא הפכנו בהן. לא חקרנו אותן. לא פירקנו אותן לאותיות, לא הענקנו להן את המשמעות האחת ויחידה, זו שתעבוד עבורינו. כל אחד והמשמעויות שלו. מה שמתאים לאחד, לא בהכרח יתאים לאחר.
מה שהופך סיסמא לדרך חיים הוא אך ורק הרצון שבנו, ואין בלתו. זה הדבר הכי בסיסי שיש בנו. רצוננו. כל פעם שנישאל, ניחקר על מעשה כזה או אחר שעשינו, תשובתנו תהיה אלף סיבות ותירוצים אולם אם השואל ימשיך לשאול ולשאול, התשובה הסופית תמיד תהיה אחת ויחידה – כי ככה אני רוצה.
הרצון שלי לחיות על-פי הסיסמא היפה הזו – החופש להיות, הביא אותי להפוך בה, לפרק אותה לגורמים ולבנות אותה שוב, בתוכי.
אביא כאן דוגמא לחשיבה שלי, כיצד היא מתנהלת בראשי, מתיישבת עם לבי.
החופש להיות. אז מהו חופש?
מסתבר שלמילה 'חופש' אין שום משמעות ללא איזה שהוא ערך לידה. החופש יכול להתקיים רק אם הוא חופש ממשהו, ממישהו, מדבר כלשהו.
אז חופש ממה? להיות מה?
המושג "להיות" ברור, זהו פועל, זהו שם הפועל בכבודו ובעצמו.
הנה דוגמא לצורת חשיבה 'משוגעת' שלי, אתם נדרשים להפעיל את דמיונכם כדי לנסות ולהבין את הדרך –
אני מציבה השאיפות כפי שמציבים במשוואות עם נעלמים. ופותרת. את התשובה מכפילה בילדים, מחלקת במשקופים ומקבלת כמובן בלבול מוחלט.
אני מחלקת את 'החופש להיות' ב- 'מה שמצופה ממני', או לחילופין – 'מה שמצופה ממני' חלקי 'החופש להיות'. משוואה פשוטה.
מה שמביא בסופו של דבר את חוק הצמצום ויוצר מכנה משותף מאוד נמוך, שזה דוקא טוב, אם תשאלו אותי. אם נצליח לצמצם את שמצופה מאיתנו נעלה אולי על דרך נכונה. לא בטוח.
אבל מה אם אין שום מכנה משותף? ועל כן הוא יהיה גבוה? מה יהיה גבוה? החופש או מה שמצופה? אפשר לשחק עם המילה מצופה מהמצופה של השק"מ ועד לציפיה, חכיון ולהגיע למה שצפוי.
אז החופש ממה שצפוי לך. ולא משנה איזה ערך אמלא, עדיין לא תנוח דעתי.
מתי היא נחה, דעתי? כשאני מבינה ששם הפועל הוא הגורם המכריע. להיות. שם פועל, ועל כן החופש לפעול.
ומכל המחשבות והפילוסופיות והתיאוריות שיכלתי לכתוב כאן ולמלא דפים על גבי דפים, נותר משהו כל-כך חזק, כל-כך עמוק, כל-כך מובן.
בכדי שאוכל להגיע אי פעם להגשמת 'החופש להיות', עלי לנקוט בפעולה. עלי לפעול. זה לא יבוא לי מהשמיים. מהי אם כן אותה פעולה שעלי לנקוט בה, להיות בפועל בתוכה, לפעול על פיה? התשובה במושג עצמו: להיות.
אם אהיה, 100% נוכחות שלי בכל מצב של כאן ועכשיו = חופש מכל דבר אחר שהעסיק אותי.
עכשיו זה מסתדר לי. עכשיו אני מרגישה שזה נכון. כל שעלי לפעול למענו זה פשוט להיות. לא נדרש ממני דבר, אינני צריכה להיות שום דבר. כל שנדרש ממני בעצם, זה רק להיות.
ברגע שאני הווה כאן ועכשיו – אני בחופש, אני החופש.
כמה דקות ביום ניתן ליישם? איך הופכים זאת לדרך חיים, גם בין המדיטציות או כל שיטה אחרת שמקדישים לה תשומת לב?
התשובה טמונה בהבנת ההשלכות של מעשה כזה -
אם אני בחופש, סימן שאני הווה את כאן ועכשיו. באותו רגע שאני בחופש - האדם שממולי, ילדי, מטופלי, הכלבים, הצמחים שבגן, כולם כולם בחופש להיות כי אני בחופש להיות.
השאלה היא אם הם לוקחים את החופש הזה? הם בחופש עכשיו מולי, אך האם הם מודעים לו?
לא.
אז כמה חופש אני יכולה לחוות, אם בכלל, כשמי שמולי לא חווה חופש, לא נוכח במאת האחוזים איתי, כאן ועכשיו?