למה בחרתי לעזוב את הכל ולפתוח עסק?

הרבה אנשים אמרו לי

"עכשיו עזבת את העבודה? לא כדאי לחכות?" 

"איך יש לך אומץ? ואם לא תרוויחי כסף?" 

"זה מאוד מסוכן... את לא יודעת מה יהיה" 

ועוד מלא משפטים מורידי מוטיבציה- והכל מתבסס על פחד. 

הפחד של האנשים לעזוב הכל, לעזוב את העבודה כשכירים שהם מתמרמרים עליה כל שני וחמישי (לרוב), לקבל אומץ, לפתוח עוסק, ולהתחיל לעשות את מה שהם אוהבים! 

וכן, אני יכולה לספר לכם שזה לא כל-כך פשוט. 

בגיל 7 הגיע יום גורלי בחייו של אבי. אמרתי לו "אבא, למה שלא תמכור את הג'יפ ותפתח חנות ממתקים?" 

כמובן שאני, בתור ילדה קטנה, רציתי מלא ממתקים וחטיפים שיהיו רק שלי! (מי מאיתנו לא היה רוצה את זה) 

אבא שלי, שעבד שנים רבות בבאסטות בשוק הכרמל בתל אביב, החליט להקשיב לעצתי! (מי היה מאמין...) 

ותחשבו על זה רגע- אדם בערך בן 45, שעבר כברת דרך בחיים שלו, מקשיב לעצה של ילדה בת 7.... 

זה רק מראה לנו שעצה- מכל אדם שהוא- יכולה לעשות לנו רק נפלאות. 

מפה לשם, הג'יפ נמכר, העסק נפתח (חנות מאוד מוכרת בתל אביב שיושבת בצמוד לתחנת אוטובוס) ואני נהייתי ילדה שמנה מכורה לממתקים וחטיפים (זה כבר סיפור אחר...) 

ואז, בגיל 15 אמרתי לאבא שלי שאני רוצה עוד כסף מעבר למה שהוא הביא לי. והתגובה שלו הייתה "בואי תעבדי". 

התחלתי לעזור לאבא שלי בעסק, הייתי מסדרת את החנות, ומקבלת 150 שקל למשמרת (שגם אותה הייתי עושה מדי פעם כי התעניינתי בדברים אחרים). 

אחרי הצבא השתחררתי ולא מצאתי כל כך כיוון למה אני אוהבת ורוצה לעשות. החלטתי ללכת לעבוד אצל אבא שלי, שנתיים שלמות שהייתי שם. 

 

אז למה אני מספרת לכם את כל זה? 

בעצם כל השנים האלו, שאבא שלי הפך לאיש עסקים (בכיר מבחינתי וגדוש בניסיון) לימדו אותי איך להיות אשת עסקים בעצמי. התעניינתי מאוד בניהול, שיווק, עצמאות והגשמה עצמית. אך למרות כל ההתעניינות שלי, הלכתי לעבודות בעבודות שכירות, שלא התאימו לי ולא הצלחתי להחזיק יותר מדי (למעט היותי מורה, שזה גם סיפור לזמן אחר...) 

ומכך, בתאריך  20.12.2022 בחרתי להתפטר מהעבודה בה עבדתי כבנקאית בבנק גדול, ולהפסיק לעשות את מה שאני לא אוהבת. בתכלס כל הימים שלי כשכירה היו שחורים, מלאים במרמור, בידיעה שאני קמה עוד יום לעשות משהו שאני לא הכי אוהבת ולא נותן לי שום דבר לעצמי. 

ולכן ההחלטה שלי לעזוב הכל, ולעשות את מה שאני אוהבת, היא לא החלטה מקובלת בחוץ. 

עכשיו שאני עצמאית בתחילת דרכה, הרבה מרימים גבה, בטוחים שעוד חודש אגור ברחוב, לא מבינים מאיפה האומץ הגיע... 

אבל אני בטוחה, שלכל אחד מאיתנו יש נקודת אומץ! הוא רק צריך למצוא אותה. 

 

תודה שהקשבתם לחפירות שלי... 

תעדכנו מה דעתכם! 

 

אוהבת, 

ויקי בן דוד