המרד נגד המושג "קהל יעד" (כי האתגר להזכיר ולא לחדש)

מה מהות האדם? איך מגשרים בין הייחודיות לכלל, שזה האתגר? האם כדי לחדש או להזכיר? האם אפשר לתקשר לכולם? משהו עלי והרבה על החיים: "לא באתי לחדש דבר - אלא להזכיר לכם נשכחות" היא השורה הראשונה בהקדמת הספר "מסילת ישרים" (אז תארו לכם מה השורה השנייה:). השורה הזאת מלווה אותי לאורך ולרוחב השנים. זה משפט שתרם לי בחיי התוכן שלי, בחיפוש בסביבתי הקרובה וחסך לי את העמידה בתורים של הדיוטי פרי ואת קניית כרטיס הטיסה למזרח הרחוק והקרוב:) כי בעצם הכול כאן בנמצא. וזה מזכיר את משנתו של פיטר דרוקר, הסבא והמייסד של עולם השיווק המדעי, שטען שלהמצאות הגדולות והקטנות בעולם לא היה "קהל יעד". לשיטתי - כולם יודעים מעצמם ושם המשחק הוא לעורר את האדם מתרדמת ההרגל שבה אנחנו שוקעים בחיי השעה, בדור של הסח הדעת עם עשרות אלפי מסרים שאליהם אנו נחשפים ביום. מלבד תרומתה של האמירה הזאת "לא באתי לחדש..." לחיי הרוח שלי, היא תרמה לי אף בחיי החומר, שהרי בעבודתי כמרצה , אסטרטג שיווקי ויוצר רב תחומי, המלצתי לשומעיי שעדיף להישען על מעשה ההיזכרות, המרגש והנובע מתוך עצמנו, מאשר לחדש חידושים זרים הדורשים הטמעה יקרה ולא רק... גם מאמר זה נולד בסביבה שהיא מוכרת לך.