ניתוח מקרה- קנס של עשרות אלפי שקלים על רשת הלבשה ישראלית.

הרשות להגנת הפרטיות הטילה קנס מינהלי בסך 35,000 ש"ח על רשת האופנה "איתי ברנדס" בגין הצבת מצלמות בחנויותיה, כולל בסמוך לתאי הלבשה, ללא יידוע הלקוחות כנדרש בחוק וללא רישום מאגרי המידע. הרשות גם הדגישה כי עם כניסתו לתוקף של תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, הקנס במקרה כזה יכול להגיע למאות אלפי שקלים! חשוב להבין מהם הפקטורים העיקריים במקרה הזה, כדי להפיק את הלקחים העיקריים. בשורות הבאות נדגיש כמה נקודות חשובות, אם כי כמובן לא ממצות... 1. הרשות ציינה שהרשת לא רשמה את מאגר המידע שנאסף במצלמות, אבל אני מניח שההפרה הזו לא הייתה זו שהביאה להטלת קנס (לפחות לא כסיבה עיקרית). מאגרי מידע של מצלמות עשויים להיות (לפעמים) גבוליים בהגדרה של מאגר מידע. ובכלל, תיקון 13 מבטל (אם כי לא תמיד) את החובה לרשום מאגרי מידע - כאשר ייכנס לתוקף בעוד שבועות ספורים. 2. ההפרה העיקרית היא הצבת מצלמות ללא יידוע. החברה הציבה מצלמות ברחבי סניפי החברה, לרבות בסמוך לתאי הלבשה, ללא יידוע נדרש ללקוחות. אבל למה הצבת מצלמות מבלי לפרסם שילוט מתאים היא הפרה של חוק הגנת הפרטיות? בהנחיה שפרסם רשם מאגרי המידע (ראש הרשות להגנת הפרטיות) כבר ב-2012, קבע הרשם כי הצבת מצלמות מחייבת הצבת שילוט ברור המיידע את המצולמים על הצילום, פרטים על המצלם ונתונים נוספים. העקרון החוקי שעומד מאחורי ההנחיה הוא פשוט. צילום של אנשים פוגע בפרטיותם. גם אם הצילום יכול להיחשב מוצדק (וזה לא תמיד כך!), חובה ליידע את המצולמים על עצם הצילום. בנוסף, צילום מוקלט הוא איסוף מידע. כאשר אוספים מידע אישי מאדם, חובה ליידע אותו על כך ולקבל את הסכמתו. היידוע על הצילום צריך להיעשות באמצעות שילוט באופן שיענה על הדרישות הללו. לסיכום - מצלמות אבטחה הם במקרים רבים אמצעי חשוב והכרחי. אבל חייבים לעשות אותו באופן מושכל, ובמסגרת מתאימה, בהתאם להוראות החוק. גם אמצעי אלמנטרי כזה, עשוי להוביל לקנסות של מאות אלפי שקלים. בין אם אתם כבר משתמשים במצלמות אבטחה ובין אם אתם מתכננים להציב כאלה, טוב תעשו אם תשקלו עירוב של גורם מקצועי שיכוון את התהליך בהיבט הקריטי הזה של הגנת הפרטיות! רוצים לדבר על זה? © כל הזכויות שמורות האמור מבטא את דעתו של הכותב ואינו חוות דעת משפטית או ייעוץ.