מראה מראה שעל הקיר ( אז מי באמת נחשב הכי יפה בעיר-על הקשר בין דימוי גופני לדימוי עצמי)

בטח זאת לא פעם ראשונה ששמעתם את המשפט "כשאתה מרגיש טוב עם עצמך אתה הכי יפה".

העיסוק במראה חיצוני ובכלל- מושג היופי, תמיד היה מקור להתעניינות ושינויים. המראה החיצוני שלנו הוא הדבר הראשון שאנחנו רואים ולכן קל לנו לרוץ לתוויות ורושם ראשוני.

 זה כ"כ מושרש עד כי קשה לנו להאמין שמה ומי שיפה בעיננו היום, הוא תוצאה של הגדרה תרבותית עכשווית ולא יותר מזה...

אפנת הרזון שקיימת היום החליפה מודלים של יופי שונים לגמרי שהיו בעבר, בהם  כאלו שבמשך שנים רבות הציגו  אישה בעלת משקל גבוה כיפה יותר, קורנת, בריאה ומושכת.  בתקופת יוון ורומא, לעומת זאת, האישה האתלטית והשרירית היא זאת שקיבלה את "הציון הגבוה".

זה גורם לי לשאול...האם באמת יש יופי אבסולוטי? כזה שלא תלוי תרבות/תקופה והגדרה? יש דבר כזה שנקרא "מושלם" ?

אישה חכמה אמרה לי לאחרונה כי  ככל שאנחנו יותר מתקרבים לעצמינו,יותר מחוברים ואותנטיים, אנחנו יותר "עוברים מסך". אנשים יותר נמשכים אלינו, למה שאנחנו אומרים ואפילו למראה החיצוני שלנו.

מעניין... כי זה באמת עונה על  הפעמים האלו שאנחנו נתקלים באנשים ומשהו בהם פשוט מהפנט. אותו בחור, שעל פניו לא עונה על ההגדרה של מודל היופי האולטימטיבי ( דמות הגבר הגבוה, השרירי, המסתורי והשרמנטי, או בקיצור ריצ'רד גיר, יהודה לוי, מקדרימי מהאנטומיה של גריי, וכו..), ודווקא בזכות הנוכחות הרגועה והבטוחה שלו וחכמת החיים והרוגע, אנחנו מוצאים את עצמינו נשבים בקסמיו ובטוחים שהוא מדהים להפליא.

ואותה אישה, שתמיד מסתובבת באופטימיות ואנרגיות טובות, תמיד מחייכת ומשרה אווירה טובה. כאלו מהאנשים שפשוט נעים להיות לידן, זאת למרות שהיא לא ה"הכי יפה"על הדף, או "הכי רזה" אוNAME IT,

ועדיין, משהו בה יהיה מושך יותר  מזאת שתענה אמנם על קריטריונים של דוגמנית, אבל רוב היום היא צנונית מהלכת.

אז מה באמת משותף לדוגמאות האלו?

שכולן הופכות את היופי לתוצאה משנית של יופי אחר לגמרי, והוא היכולת שלי לקבל את עצמי באמת.

ולא, הכוונה פה היא לא בהכרח לשערות הלבנות שזה עתה מתחילות לצוץ, או ל4 הקילו שהעליתי בחג(זה בסדר להשקיע ולטפח את עצמך) הכוונה היא למשהו עמוק יותר, ליכולת לקבל את עצמי על מגוון צדדיי האישיותיים, הטובים יותר ופחות.

הלוואי שכל אותן נערות שמסתכלות במראה, יצליחו לראות מעבר למסקרה גם את החינניות שבהן-זאת שלא מוערכת מספיק ונזרקת הצידה בבושת פנים. אצל אחת זה יהיה בביישנות המתוקה שלה, או אצל השניה, זה זה שהיא תמיד יודעת להיות הקשובה והחכמה מבין כולן, וההיא שאומרת את דעתה ולא מוותרת על צדק.

כל אותן אוסף תכונות שהופכות את מי שאני-אני, והחיבור שלי עם אותו "אני"-יוביל את "עצמי" להראות אותו במיטבי לעולם.