בין מוסר אלוהי למוסר אנושי

מוסר אלוהי מול מוסר אנושי

"מוסר" הוא מונח פרי מחשבתם של בני האדם. כל חברה מגדירה את הערך "מוסר" בדרך אחרת, וע"פ ההגדרות שלו נוצרות מוסכמות שבסוף נהפכות לחוקים. המילה "מוסר" בדרך כלל מביאה עמה קונוטציות חיוביות, אך האמת שלא כך במציאות, שכן ככל שעוברים השנים המוסר משתנה ע"פ תנודות מחשבתיות כלל עולמיות, כך שעם הזמן אדם הנוהג לפי אמות מוסר שכבר אינן מקובלות נחשב אדם "לא מוסרי".

עם פרוץ העידן המודרני נתפס המוסר לדבר מקודש, שכן למרות שבריריותו הוא גאל את העולם מאי הצדק, והביא לעולם שוויון וסבלנות.

אך הדבר לא החזיק לעד, שכן עם התהליכים שעבר העולם במאה העשרים התפתחה גישה "פוסט-מודרנית" האומרת שלכל אדם יש מוסר אישי ואין אמת מוחלטת. הדבר נבע בעיקר מהייאוש העולמי מהמלחמות ומהזעזוע שעבר העולם בעקבות מלחמת העולם הראשונה והשנייה והשואה שביצעה גרמניה הנאצית שנחשבה למדינה הנאורה ביותר באותם זמנים.

הגישה הפוסט מודרנית הגיעה בעקבות ייאוש שמוכן לקבל על עצמו אפילו פרדוכסים מוסריים מודעים, לדוגמא אם ניקח את היטלר ונדון האם הוא טוב או רע. כמובן שכל העולם סבור שהוא רע, אך לא יכול להוכיח זאת, שכן אין קריטריונים אובייקטיביים כדי להגדיר מה נחשב מוסרי ומה נחשב פשע כנגד האנושות. מעבר לכך, הגישה הפלורליסטית אומרת שלכל אדם יש את האמת שלו ואין בכוחו של שום אדם לשלול את גישת חברו, ויוצא אם כן שהיטלר היה אדם מוסרי שכן הוא האמין בכל כוחו בצדקת דרכו ואפילו האמין שמה שהוא עושה הוא טוב.

 

אם נבחן לעומק את הדברים, נגלה שיצירת מוסכמה כלל עולמית היא דבר הכרח המציאות, וכי העולם בלעדיה לא מסוגל להתקדם.

עם ישראל הוא הראשון שהביא לעולם אמירה מוסרית חדשה, על פיה נוהג עם ישראל ככלל, ומי שלא עומד בדרישות אלו נענש. עם ישראל רואה את עצמו כשליח האל אשר מהווה "אור לגויים", מפיץ את מוסר האלוהות.

במידה מסוימת, חלקים נכבדים מאד מהערכים שעל פיהם נקבעים היום חוקים כיום ברחבי העולם מושתתים על תורת ישראל. וכך  כותב הפילוסוף פרידריך ניטשה:

"יש בתנ"ך, בספר זה של הזה של הצדק האלוהי, אנשים, דברים ודיבורים בסגנון כל כך גדול, שאין הספרות היוונית וההודית יכולות להעמיד בצדם כלום... הבנת התנ"ך היא אבן הבוחן לגדולות וקטנות... במקום שאין הערצה לתנ"ך אין מקום לשום עידון הנימוסים".

 

היהדות מציבה אלטרנטיבה מוסרית, אך בשונה משאר אומות העולם אין כאן מערכת חוקים שיצרו בני אדם אלא הגדרות אובייקטיביות אלוהיות. הדבר מתבטא בצורה חריפה בכך שהיהודי מקיים את הצו האלוהי אף אם המוסר האנושי שלו מתנגד התנגדות עזה לדבר האל. את הביטוי החריף ביותר לרעיון הזה ניתן לראות בעקידת יצחק, בה אברהם מצווה להעלות לעולה את בנו יחידו, אותו אחד שהקב"ה הבטיח לו שממנו ייקרא לו זרע. אברהם אינו מהסס ועולה עם בנו להר המוריה, שם הוא מתכנן לשחוט אותו כדבר ה'. אומנם ברגע האחרון ה' מצווה את אברהם לבל ישחט את בנו, אך עצם העמידה במשימה מביאה עימה מסקנה שלא משתמעת לשתי פנים- דבר ה' הוא המוסר הבלעדי, גם אם הוא עומד בסתירה למוסר הטבעי של האדם.

 

היהדות איננה מנסה להציב את המוסר האלוהי כמערכת חוקים אלטרנטיבית שעל שאר האנושות לבחון, שכן בעצם בחינת המוסר היהודי בעיניים סובייקטיביות יש פרדוכס מובנה- כיצד ניתן להחליט באופן אובייקטיבי האם זהו מוסר ראוי או לא אם הכלים שבהם בוחנים את היהדות נגועים בתובנות מוסריות שונות ממנה? ובכלל, כיצד ניתן להחליט אם משהו מוסרי או לא? הרי כל אמת שאיננה אובייקטיבית נמדדת ע"פ כלים שאף הם אינם אובייקטיבים! ומי אמר שהכלים שבהם אתה משתמש מוסריים מספיק כדי לקבוע האם המוסר שאני מציג "מוסרי" או לא?!

 

הפוסט-מודרניזם אינו מסוגל לשלול את ערכי היהדות, שכן אין לו כלים לשלול דבר. אך מצד שני, הוא גם אינו יכול לאפשר לעצמו לקבל את ערכי המוסר האלה כי הוא גם לא מסוגל להוכיח את אמיתות גישה זו.

נראה כי הגישה הפלורליסטית לכודה בתוך לולאה אינסופית, גורמים אסלאמיים קיצוניים מאיימים כיום להשתלט על אירופה, והאירופאים עומדים נבוכים כאשר כל שיש בידיהם הם טענות "שמא", ואין להם שום כוח לעמוד מול גל אדיר של אנרכיסטים הטוענים "ברי".

יבוא יום ובו יבין העולם שעליו לעמוד איתן ולקבל החלטה בשאלה האם ישנו מוסר אובייקטיבי או לא. כי במוקדם או במאוחר הוא יגלה שאם הוא יטען שלא כנראה שלא רחוק היום שבו כל ערך תרבותי שהוא יצר יתמסמס וייעקר.

 

היהדות איננה מנסה להוכיח לעולם בכלים לוגיים שהמוסר היהודי הוא המוסר הנכון. העולם עצמו מבין שאין, ולא יהיו, כלים לוגיים שביכולתם להפריד בין נכון ולא נכון, בין אמת ובין שקר. חייבים להיות ערכים אובייקטיביים שהם בוודאי נכונים ולהם ראוי להתמסר.

אך עם כל זה האמונה היהודית רואה בעם ישראל "אור לגויים" ובלי ספק אלטרנטיבה מוסרית שיש כלים לבחור בה, שהרי אם אין כאלה- כיצד יגיע העולם למסקנה כי יש להחזיק באמונה היהודית?

אלא שאנו מאמינים כי ישנן אמיתות מוסריות אלוקיות שנמצאות עמוק בנשמת האומות, ויש להם יכולת למצוא ביהדות את משאת נפשם. ללא האמונה הזאת אין בסיס לאמונה שלנו בחזון אחרית הימים. על העולם לעבור תהליך ארוך של בירור מוסרי, לטעום ולפלוט, עד שיגלה את היהדות.