פורים שפיל

מדוע אנו אוהבים להתחפש? מה שובה את ליבנו? 

והאם אנחנו "באמת" מתחפשים? 

אימא, אימא מהדהדת הקריאה בראשי, "אני רוצה להתחפש לזן מאסטר" קורא בקול בני הקט. ומה לא עושים בשביל הילדים? אז, כתתתי רגלי בחנויות שונות, הרכבתי תחפושת, תפרתי דרקון, ואפילו מצאתי כובע ומקל במבוק. עכשיו התחפושת מוכנה ופורים כבר פה. המשימה הושלמה. 

 

עכשיו מתפנה להרהר בצורך הזה שלנו להתחפש. מניין הוא מגיע? ולמה לעזאזל זה כל כך חשוב? אחר כך נזכרת שאבות אבותינו, עוד בימי קדם נהגו להתכנס סביב המדורה, לעטות על פניהם מסכות כאלה ולמלא תפקידים שונים. ואם כך, אני שחה לעצמי, הרי אין חדש תחת השמש. 

 

ובכל זאת, למה אנחנו כל כך אוהבים להתחפש?

 

אז ככה, קודם כל, כי זאת הזדמנות להיות מישהו אחר, כזה שחלמנו להיות, כזה שהיינו רוצים להיות, או אפילו כזה שאיננו מעזים להיות. 

תחפושת מאפשרת לנו להחצין רצונות ומאווים, להיות ולו אך ליום אחד למישהו אחר. אותה גברת בשינוי אדרת (קרי, התחפושת) מאפשרת לנו כבמטה קסם (ובסיוע כמה אביזרים...) להפוך לנסיכה, לפיה טובה, לשדון לילה, למכשפה רעה או למפלצת ירוקה. הכל לפי בחירה.   

 

אבל, למה אני בוחרת בפיה טובה ולא במכשפה? מה עומד מאחורי הבחירה שלי? אהה, זאת שאלת מליון הדולר. 

כל תחפושת מייצגת ארטיפקט (סמל), הפיה - כמובן טובה, המכשפה - רעה (לגמרי), הלוחם - אמיץ, הגיבן - מסכן... והרשימה ארוכה. כך או כך, הרעיון ברור. מסתכלת על מה שכתבתי והופה, שמה לב איך נפלתי ישירות למלכודת הסטריאוטיפים: טוב ורע, שחור לבן. האמנם?

 

תוך שנייה מסתננת לראשי מחשבה חתרנית, האם כל הפיות תמיד טובות, ומכשפות לא בוכות? הן לא עצובות? והשדון - אולי הוא עושה גם דברים טובים לפעמים. כן, בהחלט שאלות נוקבות והתשובה היא לא חד משמעית.

 

אני למשל, אבחר באופן טבעי להתחפש לפיה, ולא למכשפה. ולמה? כי קשה לי לחשוב על עצמי ככזאת. אני? מכשפה? רעה? מממ... ממש לא נראה לי. וזה לא נובע מהסיבה שבחיי הקצרים לא התרשעתי (לפחות פעם אחת). אחרי הרהור נוסף, מגיעה למסקנה כי אמנם לא נעים להודות, אבל, לעיתים אנו מתרשעים לאחרים, לעיתים נדיבים ורחבי לב, ולפעמים אנחנו גם פוחדים מאוד, ולפעמים אף לא ברורים. אבל, אנחנו תמיד אנחנו. ההבנה כי אנו יצורים מורכבים מגיעה לאיטה, לא תמיד היא קלה ובוודאי שלא פשוטה. אך כעת היא בהירה לגמרי. 

 

חוזרת לתחפושת ולפורים, ומגלה כי הם למעשה מאפשרים לנו לצאת מגבולות עצמנו, להסיר את המוסרות ששמנו על עצמנו, ולאפשר לחלקים אחרים של אישיותינו לבצבץ ולצאת החוצה, משל אמרו, הנני כאן. 

 

כל זאת למה ?

כי בחיי היומיום, אנו מוצאים עצמנו שבויים בתבניות, שאנו עצמנו הגדרנו. כאילו סגרנו על עצמנו עם מספר תכונות שמאפיינות אותנו ותו לא. 

מהרהרת בדבר, ומגלה כי בכולנו יש הכל!  ההבדל בינינו הוא רק במינונים ובלגיטמיציה שאנחנו מוכנים לתת לעצמנו. לבסוף מסכמת הנושא ואומרת לעצמי, שגם כשאנחנו מתחפשים, אנחנו נשארים עצמנו, רק הפעם אנחנו מוכנים לשים את הזרקור על תכונה כלשהי שמאפיינת אותנו. 

 

ובנימה אופטימית זאת, אשתף ואומר כי השנה אתחפש להודית!!!

קוראת את שכתבתי וחושבת לעצמי, ומה זה אומר עלי? (אתם אגב, מוזמנים להביע דעתכם), ולזכור שבפעם הבאה שאתם מתחפשים, לא "באמת" התחפשתם למישהו אחר, פשוט שמתם זרקור על צד אחר שלכם, אחד כזה שא נתתם לו ביטוי או לגיטימציה. 

בסופו של יום (וגם בתחילתו) אנחנו תמיד אנחנו, גם כשאנחנו מחופשים. 

 

חג פורים שמח ומבדח,

איילה.