בעולם שבו נדמה כי הבינוניות, "הראש הקטן", השטחיות והרדידות הפכו לחזות הכל, יש להדגיש את חשיבות הדיוק והמהימנות ולהזכיר כי האמת נמצאת בפרטים הקטנים
בעולם שבו נדמה כי הבינוניות, "הראש הקטן", השטחיות והרדידות הפכו לחזות הכל, במציאות שבה מי שמעמיק ודורש דיוק נחשב בעיני רבים ל"חופר" או טרחן, יש להזכיר שוב ושוב שהאמת נמצאת בפרטים הקטנים. "קיצורי דרך" שונים ומשונים בהכרח יאריכו את הדרך פי מאה ויוסיפו סבל על מכשולים, שהרי אין בעולם הצלחה שאינה כרוכה בהשקעת מאמצים ובהשתדלות אמיתית.
אף הכישרון המתפרץ וההברקות הספונטניות זקוקות לסגנון, לצורה, לעיצוב, למיקוד ולדיוק. עיבוד של חומר הגלם לכדי יהלום מלוטש הנו מלאכת מחשבת המחייבת מיומנות, חריצות, יצירתיות ומסירות. אני מאמין שהמחקר שהשקעת בו לילות כימים, כמו גם האמנות שהפכה עבורך לדרך חיים, מחייבים התייחסות ניאותה, מכבדת, מכילה ואוהבת מצד העורך והמתרגם, שעליו לדעת כיצד לבקר מבלי לפגוע, לשפר מבלי לפצוע, לתקן מבלי להתנגח.
אני מאמין בתיקון בכל המובנים. החל מתיקון של דרכי התנהגות, אופני התנהלות, צורות חשיבה וגישות לחיים, ועד לתיקון של טקסט, ניסוח והבעה. התיקון חייב להתבצע בקפדנות ובזהירות, בדייקנות ובאמפתיה, במקצועיות ובהקשבה. התיקון חייב להתבצע רק במקומות שבהם הוא אכן נדרש, לא להחמיץ אותם, ובה בעת, לא לשכוח לרגע את האמרה האנגלית "If it ain't broke, don't fix it" ("אם אין הדבר שבור, אל תתקן/י אותו"). תיקונים עודפים גרועים ממש כמו הימנעות מתיקונים, וחנופה לטועים גרועה ממש כמו התעמרות במצוינים.
עורך ומתרגם מיומן יודע לתקן את אשר צריך, ללא מורא וללא משוא פנים, ובו בזמן, אין לו רצון גלוי או סמוי להפוך את מילותיו של הזולת לרכושו-שלו. כחוקר, עורך ומתרגם מנוסה מאוד, אני סבור כי עבודת העריכה צריכה להיות שירות ולא השתלטות, שיפור ולא קלקול, חשיפת האיכות ולא המצאתה.
כאשר חוקרת בכירה מאוד כותבת לי, עם קבלת תרגום שביצעתי עבורה, "תודה רבה על העבודה המעמיקה והשיטתית", אני יודע שהרביתי טוב בעולם. אני סבור כי בעולם שנדמה לעתים כי האפלה משתלטת עליו, והתבונה, היושר והמקצועיות הופכים לנדירים, חשוב במיוחד להרבות טוב בעולם.
אם גם את/ה סבור/ה כך, נוכל לצאת יחד למסע קסום שכולו אהבת הטקסט ואהבת האדם. ♥